מאת רחל אברהם
בימים אלו, מדיניות החוץ של ישראל משגשגת במזרח התיכון, לאחר שכרתה בריתות שלום עם איחוד האמירויות הערביות, בחריין, מרוקו, וסודאן. מציאות חדשה זו טומנת בחובה גם פוטנציאל גדול לשיפור הקשרים בין ישראל לטורקיה, ויחסי הידידות של ישראל עם אזרבייג’ן עשויים להיות המפתח לשיפור כזה.
לכן חבל ששר החוץ יאיר לפיד החליט לקיים שיחה טלפונית ב-24 בנובמבר עם שר החוץ של ארמניה אררט מירזויאן, בה עודכן לפיד על “תוצאות התוקפנות האזרית כנגד הרפובליקה של ארמניה”. מובן מאליו שממשלת אזרבייג’ן עוקבת בדאגה אחרי הכיוון החדש הזה של מדיניות החוץ של ידידתה ישראל.
מוקדם יותר השנה, היתה כבר אינדיקציה לנכונותה של אזרבייג’ן לארח ועידת פיוס בין טורקיה לישראל, כשהיקמט אלייב, עוזר החוץ של נשיא אזרבייג’ן, אמר כי “טורקיה היא מדינה אחות של אזרבייג’ן, וישראל היא השותפה האסטרטגית שלנו. אנחנו רוצים ששני הידידים שלנו יהיו בידידות גם אחד עם השני. אם שני הצדדים יסכימו ליוזמה כזו, אזרבייג’ן תמיד תקבל אותם בברכה.”
אזרבייג’ן היא אחת המדינות הבודדות בעולם בהן האנטישמיות איננה חלק מהתרבות המקומית. היא גם בין המקומות הבודדים עלי אדמות בהם בתי הכנסת אינם צריכים לנעול את דלתותיהם בלילות. מלבד זאת, אזרבייג’ן היא אחת המדינות המוסלמיות הבודדות שמנופפות בגאווה בדגלי ישראל ורואה בחיוב את מדינת היהודים.
שגריר ישראל באזרבייג’ן, ג’ורג’ דיק, מנה לאחרונה במסיבת עיתונאים את המרכיבים העיקריים של היחסים בין אזרבייג’ן לישראל: “ישראל היא אחת המדינות הראשונות שהכירו בעצמאותה של אזרבייג’ן. ההיסטוריה של היחסים הדיפלומטיים בין שתי מדינותינו החלה לפני 30 שנה. יחסי ישראל-אזרבייג’ן הם בעלי אופי אסטרטגי”.
דיק, שהוא ערבי-נוצרי ישראלי, הוסיף: “יהודים חיים באזרבייג’ן מזה שנים רבות. הקשרים ההיסטוריים בין שני העמים עמוקים מאוד”.
תופעה ייחודית לאזרבייג’ן היא שבני כל הדתות במדינה נוטלים חלק בחגיגת החגים הדתיים של כולם. מוסלמים ונוצרים יושבים בסדר הפסח, יהודים ומוסלמים משתתפים במסיבות חג המולד המקומיות, ויהודים ונוצרים מתארחים במסיבות הרמדאן.
גם עקרון העזרה ההדדית מקודש אצל האזרבייג’נים, ללא קשר לשיוכם הדתי. כפי שאמר פעם פעיל זכויות האדם והפרשן הפוליטי האזרבייג’ני החי בסקוטלנד פואד אלקברוב, “אני אוהב את העובדה שבאקו היא המקום הראשון בו גרתי אי פעם שיש בו תחושה אמיתית של קהילה. לאנשים אכפת מהשכנים שלהם”.
מסיבות אלו, אני מאמינה שלידידות החזקה בין ישראל ואזרבייג’ן יש עתיד מזהיר, שכן היא מבוססת על כבוד והערכה הדדיים, ולא, כפי שנוטים פרשנים מדיניים לומר, רק על המתיחות בין שתי המדינות ואיראן.
כמו כן, היחסים הכלכליים בין ישראל לאזרבייג’ן המשיכו לשגשג למרות מגפת הקורונה. אזרבייג’ן מספקת נתח משמעותי מייבוא הנפט של ישראל. על פי התקשורת האזרבייג’נית הגיע הסחר ההדדי בין ישראל לאזרבייג’ן בחמשת החודשים הראשונים של 2021 ל-287.8 מיליון דולר.
עם זאת, יש המבקשים להרוס את מערכת היחסים הטובה בין אזרבייג’ן וישראל. לפני שבוע ספגה השותפות האסטרטגית ישראל-אזרבייג’ן מתקפה קשה כאשר “ארמניאן וויקלי”, עיתון ארמני בשפה האנגלית היוצא לאור במסצ’וסטס, פרסם מאמר המגנה את ישראל על מכירת נשק לאזרבייג’ן, וטוען כי היא פסולה ממש כאילו היתה ארמניה מוכרת נשק לחמאס או לחיזבאללה. המאמר גם האשים את ישראל בשותפות לפשעי מלחמה.
טענות המאמר מבוססות על כתבה של יוסי מלמן בעתון הארץ מאוקטובר 2020, בה דווח כי בנוסף לכלי נשק קונבנציונליים כמו תותחים ומשגרי רקטות, “ישראל מכרה רכיבי תחמושת דו-שימושיים, היכולים לשמש גם לייצור פצצות מצרר”. הטענות עצמן הן דמוניזציה פשוטה ללא בסיס במציאות, ומהוות עוד ראיה למסורת העוינת של ארמניה נגד ישראל.
ומובן שההשוואה לחמאס וחיזבאללה הזויה לחלוטין, שכן שום בר דעת לא ישווה את אזרבייג’ן לארגוני הטרור הללו. אזרבייג’ן היא מדינה מודרנית חילונית, שמתגאה בקידום פלורליזם דתי וסובלנות – בניגוד לארגוני הטרור הקנאיים הפוגעים באופן שיטתי במרכזי אוכלוסייה אזרחית, משתמשים באנשיהם כמגן אנושי, ומדכאים נשים, בני מיעוטים, והומוסקסואלים.
ובניגוד לחיזבאללה וחמאס, אזרבייג’ן מוכנה לעשות שלום עם ארמניה, לאחר שמלחמת קרבאך השנייה הביאה ב-2020 לסיום הכיבוש הארמני של כחמישית משטחה של אזרבייג’ן, כיבוש לא חוקי בניגוד לארבע החלטות של מועצת הביטחון של האו”ם.
העובדות מדברות בעד עצמן: למרות הסכסוך בין שני הצדדים, בבאקו ניצבת כנסייה ארמנית פעילה וממשלת אזרבייג’ן פועלת לשיקום המקומות הקדושים לארמנים באזור קרבאך. כידוע, לא חיזבאללה ולא חמאס מוכנות לשלום עם ישראל, שתיהן לא מכירות בזכותה של מדינת היהודים להתקיים בגבולות כלשהם, ואינן מכבדות אתרי מורשת יהודים תחת שלטונן.
לסיכום, למרות העמדה הפרו-ארמנית של שר החוץ לפיד, חובה על ממשלת ישראל לא לערער את מערכת היחסים הפורה והמוצלחת שלה עם אזרבייג’ן. מערכת יחסים זו חשובה הרבה יותר מהגחמות של שר החוץ, ופגיעה בה תעיב בהכרח על עתיד יחסי ישראל עם המדינות המוסלמיות המתונות באזור.
