כיצד חדר הנרטיב הארמני לתודעת הקהילה היהודית בארה”ב

מאת רחל אברהם

במהלך ביקור שערכתי לאחרונה במוזיאון היהודי בפורטלנד, אורגון, בתערוכה מיוחדת על אקטיביזם יהודי שהציגה מידע על רצח עם (ג’נוסייד) ופשעים חמורים נגד האנושות, שהקהילה היהודית המקומית הייתה מעורבת במחאה נגדם, בבוסניה, סין, רואנדה, ודרפור, מצאתי שלט שציין כי “המונח הטכני רצח עם לתיאור אכזריות כזו נוצר רק בתגובה לזוועות רצח העם הארמני והשואה”. המובאה היא פרי עטו של עורך הדין היהודי הפולני רפאל למקין, שטבע את הביטוי בספרו משנת 1945 “ג’נוסייד – פשע מודרני”, המתעד את הניסיון של הנאצים להשמיד באופן שיטתי עמים שונים, כולל בעיקר את יהודי אירופה.

מעניין לציין שהמוזיאון היהודי בפורטלנד אינו המוזיאון היהודי היחיד שמציג יחד את גורלם של הארמנים ואת רפאל למקין. על פי אתר האינטרנט של מוזיאון השואה האמריקאי, “עוד מימי ילדותו התעניין למקין בהיסטוריה של רדיפות דתיות ואתניות. הוא גם היה מודע מאוד לפוגרומים אנטישמיים. לאחר מכן, כסטודנט למשפטים בשנות העשרים לחייו, למד למקין על ההתעללות של השלטון העות’מאני בארמנים במהלך מלחמת העולם הראשונה, המכונה היום רצח העם הארמני. זעמו של למקין על אלימות מאורגנת נגד קבוצות שלמות בעבר ובהווה העניק את ההשראה לאמונתו שצריך להיות חוק בינלאומי נגד השמדת קבוצות אוכלוסייה. באתר האינטרנט של מוזיאון השואה האמריקאי יש אפילו מאמר שלם המוקדש ל”מלחמת העולם הראשונה ורצח העם הארמני”.

זה כשלעצמו לא מהווה בעיה, למרות שהעמדה הרשמית של מדינת ישראל היא שמה שקרה לארמנים במלחמת העולם הראשונה היתה טרגדיה אבל לא רצח עם. ברנרד לואיס המנוח, אחד מחוקרי המזרח התיכון הבולטים בתקופתנו, אמר פעם בראיון ל”הארץ” כי “הנושא איננו אם מעשי הטבח התרחשו או לא, אלא אם מעשי הטבח הללו היו תוצאה של החלטה מוקדמת ומכוונת של ממשלת טורקיה”, וקבע: “אין ראיות להחלטה כזאת”.

לואיס ציין שאנשים ומוסדות כמו מוזיאון השואה של ארה”ב והמוזיאון היהודי בפורטלנד בעצם טוענים שהטבח בארמנים ב-1915 והשמדת יהודי אירופה הם היינו הך, על אותה רמה של זוועה, אם תרצו, ולכן דו שיח ביקורתי על מעשי הטבח בארמנים דומה להכחשת שואת אירופה. לכן הדגיש כי “כל מי שיש לו מושג מינימלי על העדויות ההיסטוריות יודה שאין להשוואות הללו שום בסיס”.

הארמנים גאים במאבקם למען ארמניה העצמאית נגד המשטר העות’מאני, הסביר לואיס. זו הייתה תנועת שחרור לאומית, והם נלחמו באומץ רב. אבל למה שקרה לארמנים אין דמיון לחיסול יהודי אירופה ע”י מערכת השמדה מתועשת שניהלה בדם קר הביורוקרטיה הגרמנית. הרי היהודים לא נהרגו בגלל שהיו להם קבוצות מורדים שניסו להקים מדינה חדשה על חורבותיה של מדינה אחרת. הם נטבחו בשואה רק בגלל היותם יהודים וללא סיבה אחרת.

ואכן, גורלם של הארמנים במלחמת העולם הראשונה היה תוצאה של מאבק המפלגות הארמניות המהפכניות נגד המשך השלטון העות’מאני ולמען מדינה ארמנית עצמאית, בתקופה בה האימפריה העות’מאנית המתמוטטת הייתה בעיצומה של מלחמה. לא היה לזה קשר לכך שהארמנים היו בני גזע, דת, או קבוצה אתנית מסוימת. אילו ניתן היה להשוות בכלל את המדיניות כלפי הארמנים למפעל ההשמדה הנאצי, כיצד נסביר את העובדה שהקהילה הארמנית באיסטנבול לא הועלתה על קרונות בקר וגורשה למזרח? הארמנים הורשו להמשיך לשבת באיסטנבול, דבר שלא ניתן היה להעלות על הדעת לגבי היהודים בברלין בעיצומה של השואה.

הטבח בארמנים לא היה חלק ממפעל השמדה המוני, אלא חיסול של אויבים מקומיים ע”י שלטון עריץ, כמו טבח הסונים ע”י הנשיא אסאד במלחמת האזרחים בסוריה.

לפיכך, השימוש במונח ג’נוסייד לתיאור מעשי הטבח בארמניה הוא פחות תוצאה של מחקר אמין ויותר דוגמה להשפעה של פעילי תעמולה ארמנים על הקהילה היהודית בארה”ב היום, כאשר הנרטיב הארמני מתגנב אט אט לשיח היהודי-אמריקאי על השואה.

למה זה משנה בכלל אם רצח הארמנים ע”י העות’מאנים היה לא היה שואה? כי על גבעת הקפיטול יש היום אנשים בעלי השפעה שטוענים ששכנתה של ארמניה, אזרבייג’ן, שומרת על השליטה בכבישים ההרריים של חבל נגורנו קרבאך בפרוזדור לצ’ין לא כדי למנוע הברחות נשק מארמניה, אלא כחלק ממזימה לפתוח פרק שני בתולדות השואה הארמנית.

כאשר הנרטיב של השואה מעוות ע”י המוזיאון היהודי בפורטלנד ומוזיאון השואה בבירה וושינגטון כך שישקף את הנרטיב הארמני, זה מעצים את נציגי ארמניה המשווקים טענות עוינות לא רק כלפי אזרבייג’ן אלא גם כלפי ישראל.

בסופו של דבר, אם נניח למהנדסי תודעה לערער את ההבנה האוניברסלית של ההבדל בין השואה לכל אירוע היסטורי אחר שאיננו כולל השמדה מתועשת עשירת טכנולוגיה של בני גזע, דת, או קבוצה אתנית מסוימת, לא ירחק היום שבו ישוו אותם מהנדסי תודעה מחסום של צה”ל לכניסה למחנה ריכו