מאת רחל אברהם
בחודש יוני 2022, התלוויתי אל קבוצת מומחים זרים שהתארחו באוניברסיטת עדה שבבאקו בירת אזרבייג’ן, ומשם לקחו אותנו לסיור באגדאם, הידועה כ”הירושימה של הקווקז”. העיר כולה היתה עיי חורבות: הריסות של מוזיאונים, בתי ספר, בתי מגורים, ואפילו בית הקברות ההיסטורי.
רק מסגד ג’ומה נותר עומד על כנו הודות לעבודות שיפוץ נמרצות לאחר שחרור עיר הרפאים האזרבייג’נית בשנת 2020. ראיתי אז דחפורים ומשאיות שעבדו מסביב לשעון, לצד צוותות שפינו מוקשים כדי להפוך את העיר שוב לראויה למגורי אדם. האזרבייג’נים פרסמו מפות שהסבירו כיצד יבנו מחדש את עיר הרפאים שסועת המלחמה.
בשבוע שעבר, בחודש מאי 2023, הייתה לי הזכות להתלוות אל משלחת משותפת של הארגון האזרבייג’ני ההומניטרי אנמה והאו”ם לעיר הרפאים אגדאם, ולא האמנתי למראה עיניי. יעד הביקור היתה הועידה הבינלאומית השנייה על פינוי המוקשים כדרך להשגת יעדי פיתוח בר קיימא. הוועידה התקיימה במרכז הכנסים החדש שנבנה באגדאם. ראינו כיצד, בין ההריסות, עמלים תושבי העיר לשקם את חייהם על ידי בנייה מחדש של בתי מגורים ובתי ספר, מגרשי ספורט, ואפילו אירוח של כנסים בינלאומיים.
צפינו שם במשחק כדורגל בהשתתפות ספורטאים קטועי גפיים שהצליחו להתגבר על נכותם ולשחק בהנאה רבה. אותו משחק נהדר הדגים יותר מכל כיצד אגדאם הופכת ממש לנגד עינינו מהירושימה של הקווקז לעיר שבה יוכלו בני אדם לחיות שוב ברווחה.
למרבה הצער, תהליך השיקום של אגדאם ארוך ואיטי, בעיקר בגלל המוקשים שארמניה טמנה ונטשה ברחבי האזור. זו הסיבה ששלוש שנים לאחר השחרור, חלק גדול מהעיר עדיין הרוס.
היועץ המיוחד של נשיא אזרבייג’ן, היקמט חג’ייב, קרא באזני המשתתפים בכנס את המסר של נשיא אזרבייג’ן אילהם אלייב:
“אזרבייג’ן מדורגת בין המדינות בהן נמצאת הכמות הגדולה ביותר של מוקשים ותחמושת שלא פוצצו, בגלל המדיניות המכוונת שנקטה ארמניה. בעקבות התוקפנות הארמנית בת שלושים השנה, יותר ממיליון אזרבייג’נים גורשו מאדמות מולדתם בטיהור אתני. הערים והכפרים שלנו הושמדו עד היסוד והמורשת ההיסטורית, התרבותית והדתית של עמנו הושמדה בזדון”.
הוא הוסיף: “על פי הערכות ראשוניות, ארמניה לא עצרה שם וטמנה יותר מ-1.5 מיליון מוקשים באדמותינו במשך כל שנות הכיבוש. מאז הסתיימה מלחמת קרבאך השנייה, 302 אזרחים אזרבייג’נים נפלו קורבן לפיצוצי המוקשים, מתוכם 57 מתו ו-245 נפצעו באורח קשה. בסך הכל, מאז שהחלה ארמניה את המתקפה הצבאית שלה נגד אזרבייג’ן, כמעט 3,400 מאזרחינו סבלו ממוקשים, ו-587 איבדו את חייהם. 358 מבין קורבנות המוקשים היו ילדים ו-30 נשים. ארמניה טמנה מוקשים לאורך הכבישים, בבתי קברות ומתקנים אזרחיים אחרים, וכך תרמה למותם היומיומי של תושבי המקום. איום המוקשים שעומד בפני אזרבייג’ן דומה לאיום של נשק להשמדה המונית”.
על פי חג’ייב, “בזמן שאנחנו מדברים, כל התשתית שנהרסה בזמן הכיבוש נבנית מחדש, ערים וכפרים נבנים בחבל קרבאך שהוכרז כאזור אנרגיה ירוקה. אך למרבה הצער, ארמניה המשיכה להטמין מוקשים בשטחה של אזרבייג’ן גם לאחר סיום הסכסוך, באמצעות כביש לאצ’ין. למעלה מ-2,700 מוקשים נגד אדם שיוצרו בארמניה בשנת 2021 התגלו בשטחנו. הזיהום המוני של אדמותינו במוקשים מסכן קשות את חייהם ורווחתם של בני עמנו, ומעכב את מימוש זכותם של העקורים לשוב לבתיהם לאחר שנים כה רבות. פינוי הומניטרי של המוקשים נמצא בראש סדר העדיפויות של אזרבייג’ן”.
זליק זולפוגרוב, המנהל את מאמצי פינוי המוקשים באזור אגדאם, אמר לבאי הכנס: “אנחנו מנסים לשחרר את השטחים מסכנת מוקשים כדי שאזרחינו יוכלו לחזור לאדמתם ללא הטרדה.
כנציגי סוכנות אנמה, אנחנו הפעילים שמבקרים באותם אזורים, עוזרים לאנשים שנפגעו ממוקשים, ומחלצים אותם משטחים מסוכנים. לעתים קרובות אנו חוזים באירועים טרגיים. וככל שאנו רואים יותר אירועים כאלו, כך פוחתת יכולתנו להסתגל אליהם. אלו טרגדיות נוראות.
רבים איבדו את חייהם. רבים סובלים מדרגות שונות של פציעות. המוקשים הם אויבים בלתי נראים. הם מחכים כל הזמן מתחת לאדמה לקורבנותיהם”.
גחפיז עזימזדה, שנפל קורבן למוקש, אמר בכנס: “במארס 2021 נפלתי על מוקש. אני לא מאחל לאף אחד להיות קורבן של מוקש, גם לא לבעלי חיים. לעולם לא הייתי מאחל לאויב שלי לעלות על מוקש. רגל ימין שלי נקטעה והיו לי הרבה רסיסים בגוף. חלק מהם לא ניתנים להסרה בניתוח כי השברים קרובים מדי לעצבים. אבל אני מסתכל על החיים בצורה חיובית. אני אסיר תודה לרופאים שלנו שסייעו לי להירפא. לעתים קרובות אני מגיע לשטחים המשוחררים ורואה את הערים והכפרים ההרוסים. זה נורא. אני מבקש מהמשלחות והמומחים שהגיעו לכאן ממקומות שונים בעולם למנוע את איום המוקשים ולעזור לקורבנות”.
