מאת רחל אברהם
שר החוץ האיראני חוסיין אמיר-עבדולהיאן הזהיר לאחרונה מפני נוכחות ישראלית בחבל קווקז, לאחר שארגון האופוזיציה האיראנית “איראן אינטרנשיונל” דיווח כי אזרבייג’ן תאפשר לישראל להשתמש בשדות התעופה שלה במקרה של תקיפה נגד מתקני הגרעין של איראן כחלק משיתוף הפעולה הצבאי בין אזרבייג’ן וישראל.
טענה זו נדחתה בתוקף על ידי השגריר המיועד של אזרבייג’ן בישראל מוכתר ממדוב שהזכיר כי “אזרבייג’ן כבר הצהירה שלא תתערב בעניינים הפנימיים של מדינות אחרות ולא תאפשר שימוש בשטחה נגד מדינות אחרות”. מצד שני, נשיא אזרבייג’ן אילהם אלייב כבר נפגש עם שרת המודיעין הישראלית הטרייה גילה גמליאל והשניים דנו בחיזוק שיתוף הפעולה בין שתי המדינות.
מהי המשמעות של ההתפתחויות האחרונות הללו? ד”ר מרדכי קידר, חבר הנהלת מרכז דונה גרציה לדיפלומטיה וחוקר המזרח התיכון באוניברסיטת בר אילן, אמר לי כי איראן מודאגת כבר שנים מן היחסים בין ישראל לאזרבייג’ן.
“אזרבייג’ן נמצאת ממש על הגבול שלהם”, הסביר קידר. “מבחינתם אזרבייג’ן היא נקודת קפיצה עבור ישראל שמשם היא יכולה לרגל, להטיס מל”טים בשמי איראן, ולהבריח כל מיני דברים לתוך ומתוך איראן. האיראנים חושדים כי ארכיון הגרעין האיראני הוברח ב-2018 דרך אזרבייג’ן. זה לא נעשה דרך אפגניסטן במזרח או עיראק בדרום. רק אזרבייג’ן הייתה יכולה לספק לישראל נתיב אמין להברחת אותו ארכיון”.
קידר הוסיף: “הם חושדים שהישראלים משתפים פעולה עם האזרבייג’נים לא רק בנושא הנפט אלא גם כנקודת מוצא לתקיפות ישראליות נגד איראן כגון ריגול ופעילות אווירית, שלא לדבר על הברחות. האיראנים מודאגים שנים רבות ממה שקורה בין ישראל ואזרבייג’ן. הם מבינים מדוע ישראל תומכת באזרבייג’ן בקרבאך, זה לא דבר חדש. מחלוקת נוספת בין איראן ואזרבייג’ן היא שיתוף הפעולה האזרבייג’ני עם המיעוט האזרי באיראן במאמץ למרוד בהגמוניה הפרסית. אלו הסיבות לעוינות בין שתי המדינות השכנות”.
פרופסור נורסין גוני מטורקיה, שהוא חבר במועצה המייעצת של מרכז דונה גרציה לדיפלומטיה, הדגיש כי לאיראן אין זכות להחליט דבר בנושא יחסי ישראל ואזרבייג’ן. “זה תלוי באזרבייג’ן וישראל באיזה סוג של מערכת יחסים הן מעוניינות, כולל סחר בטחוני ואנרגיה. האיראנים מודאגים משום שהם חשים מבודדים”.
גוני הזכיר כי לטורקיה ואזרבייג’ן עבר משותף: “אנחנו שייכים לשתי מדינות ואומה אחת, לכן האיומים הללו של איראן אינם אפקטיביים או רציונליים. ולדעת טורקיה, כל מדינה זכאית לשפר את יחסיה עם אזרבייג’ן בקווקז ואין לאיש זכות להתלונן על כך”.
העמים הטורקיים, כארבעים במספרם, מונים כ-170 מיליון בני אדם החיים במרכז אסיה, איראן, דרום מערב אסיה, אסיה הקטנה, הקווקז, חצי האי קרים, קפריסין, תראקיה וסיביר. הם כוללים בין היתר את הטורקים והאזרים, וכן, בין היתר, את האוזבקים, הקזחים, הטורקמנים, והקירגיזים. רובם המכריע של העמים הטורקיים הם מוסלמים.
ד”ר יוסף סיירט אקטן, חבר המועצה המייעצת של מרכז דונה גרציה לדיפלומטיה, ציין כי יש שני סוגי מדינות במזה”ת: מדינות חילוניות, כמו ישראל ואזרבייג’ן, המחויבות לשיתוף פעולה זו עם זו על מנת לשמור על קיומן, ומדינות דתיות כמו איראן הנשענות על מלחמה, דם ושנאה כדי לצבור כוח”.
“ראינו את התוצאות המדאיגות של התחזקות תפיסת המדינה הדתית באיראן”, אמר אקטן. “הן חודרות ורעילות. לדעתי, שיתוף פעולה בין אזרבייג’ן לישראל הוא הכרח ולא רק אמצעי כלכלי או אסטרטגי. היחסים בין שתי המדינות הללו והתפתחות הסינרגיה הכלכלית ביניהן צריכות להוות דוגמה לאזור כולו, וניתן להשיג זאת לא בסודיות אלא גם על בסיס חוקי באמצעות הסכמים רב צדדיים”, אמר אקטן.
העיתונאי הטורקי בארטו אקן מאמין שיחסי ישראל-אזרבייג’ן מעניקים לירושלים יתרונות אסטרטגיים חשובים. “כמו שאיראן תומכת בחיזבאללה ובארגונים פלסטיניים, ישראל הגיעה לאזרבייג’ן. והאיום הפוטנציאלי על טהרן נובע בעיקר מהעובדה שבאיראן חיים מיליוני בני מיעוטים אזרבייג’נים וטורקים. לפיכך, בעוד המולות בטהרן מזמרים ‘מוות לישראל’ ומכנים את מדינת היהודים ‘השטן הקטן’, אזרבייג’ן פותחת שגרירות בתל אביב ומספקת למדינה היהודית חלק ניכר מצרכי הנפט שלה, ישראל שלחה נשק מודרני לאזרבייג’ן שהכריע את מלחמת קרבאך השנייה, והפוליטיקאי הישראלי איוב קרא מראה נוכחות ‘חצופה’ על גבול אזרבייג’ן-איראן”.
מסכם הפעיל האזרבייג’ני תושב תל אביב רפאל נביזדה: “איראן מודאגת מהנוכחות הישראלית בקווקז ובאזרבייג’ן, ולירושלים ולבאקו יש אויב משותף – הרפובליקה האסלאמית של איראן. לאחרונה חשפו מקורות ישראלים את מספר הטיסות העמוסות בנשק מתל אביב לבאקו: מסתבר כי מטוסי מטען אזרבייג’נים ביצעו כ-100 טיסות מאז 2016, למרות האיומים האיראנים. אין ספק שאזרבייג’ן וישראל ימשיכו לחזק את היחסים ההדדיים ביניהן
