במדינת ישראל מתרחשים על בסיס יומיומי מתקפות טרור ואירועים אלימים על הר הבית. כאן, במדינת היהודים, הרעיון של שלום ודו-קיום בין יהודים למוסלמים נראה חלום רחוק שלא הולך להתממש בדורנו. יחד עם זאת, ישנה מדינה במרכז אסיה השוכנת בין אירן לבין הים הכספי, ובה מוסלמים ויהודים חיים במציאות אחרת.
בדצמבר אֶשְׁתָּקַד הציתו ונדליסטים בְּמֵזִיד את בית חב”ד בקליפורניה. האש כילתה את המבנה עד היסוד. אולם בעזרתו של נָסִימִי אָגָאיֵב, הקונסול של אזרבייג’ן בלוס אנג’לס, קיבל בית חב”ד את המימון הדרוש כדי לשקם את בית התפילה ההרוס.
“ראיתי את החדשות לראשונה בפייסבוק, וכאב לי לראות תמונות של בית תפילה הרוס לחלוטין,” אמר לחב”ד הקונסול האזרי. “פניתי לכמה חברים באזור המפרץ וביקשתי מהם לקשר אותי לבית הכנסת שהוצת. האמנתי מעומק ליבי שאנשים מרקעים דתיים שונים צריכים לעזור זה לזה ולהפגין סולידריות ברגעי משבר. זה נכון במיוחד כשמדובר באתרים קדושים ובבתי תפילה. זאת הדרך ליצור חֶבְרָה הרמונית.”
הקונסול האזרי ציין שלאורך ההיסטוריה חיו באזרבייג’ן יהודים ומוסלמים בדו-קיום. “[העם היהודי] הוא חלק מעורר השראה בהיסטוריה של אזרבייג’ן,” אמר הקונסול. “יהודים חיים כאן ללא אנטישמיות וללא רדיפה לצד אחיהם ואחיותיהם הנוצרים והמוסלמים. הם חיים בשלום ובהרמוניה.”
גם הקהילות יהודיות באזרבייג’ן מקבלות תמיכה: “כל הקהילות היהודיות שלנו מקבלות מימון שנתי מממשלת אזרבייג’ן כדי לתמוך בבתי הכנסת ובארגונים שלהם. אנו רואים בסיוע ובתמיכה בקהילות הדתיות השונות חלק חשוב במאמץ לעודד הרמוניה ורב-תרבותיות.”
קרן הֵיידָר אָלִייֵב, הקרויה על שמו של הנשיא לשעבר של אזרבייג’ן, שיפצה את קתדרלת מריה הקדושה בשטרסבורג שבצרפת, וכן היא שיקמה עָבוּר הוותיקן את הקָטָקוֹמְבּוֹת של סנט מרצ’לינו ופייטרו שבאזור רומא. הקטקומבות הללו הן המצבות המשמעותיות ביותר עָבוּר העולם הנוצרי. נדיר לראות מוסלמים המשפצים כנסיות במדינות נוצריות או נוצרים המשפצים מסגדים במדינות מוסלמיות. התמיכה של ממשלת אזרבייג’ן במורשת של דתות אחרות אינה נעצרת כאן. אזרבייג’ן גם מסייעת לְשַׁמֵּר מורשות תרבותיות של עמים באפריקה המרוחקים ממנה גאוגרפית ותרבותית.
אילהאם אלייב ,הנשיא של רפובליקת אזרבייג’ן, אמר פעם: “אזרבייג’ן עמלה רבות כדי ליצור רב-תרבותיות. אזרבייג’ן מוכיחה שהרב-תרבויות לא גָּוְעָה, בניגוד למה שטוענים פוליטיקאים שונים. אולי בכל מקום אחר היא כשלה, אבל באזרבייג’ן היא עודנה חיה, והרעיון הזה מתחזק ומקבל יותר ויותר תמיכה מהציבור. אנו נמשיך בדרך הזאת.”
כיום אזרבייג’ן היא חברה רב-תרבותית הודות למדיניות שנקטו נשיא אזרבייג’ן לשעבר, היידר אלייב ,וממשיך דרכו, הנשיא אילהאם אלייב. אף על פי שמַרְבִּית האוכלוסייה היא מוסלמית, חיים במדינה גם 400,000 נוצרים, מעל 30,000 יהודים וכן קהילה בהאית אחת. גם הזורואסטרים מקבלים יחס טוב באזרבייג’ן, בכך שחג הנורוז הוכרז כיום חג לאומי. יְתֵרֳה מִכָּךְ, מסגד היידר אלייב בבאקו הוא המסגד היחידי בעולם שבו מתפללים יחד גם סונים וגם שיעים.
היידר אלייב אמר פעם: “רב-הלאומיות באוכלוסיית אזרבייג’ן היא העושר שלנו, היא הַיִּתרון שלנו. אנו מעריכים זאת ולעולם נְשַׁמֵּר זאת.” החזון המדיני שלו שיחק תפקיד חשוב בפיתוח של אזרבייג’ן. בזכותו נוצר עַם המתגאה בַּמִּגְוָן האתני והדתי שבו. בזכותו חי העם תחת מדיניות רשמית של עזרה לכל קבוצה אתנית ודתית, מתוך אמונה שזה מה שמחזק אותנו. אזרבייג’ן לא מעוניינת בהתבוללות של המיעוטים, כפי שקרה בעבר באמריקה ובאירופה. להפך, מקבלים אותם כפי שהם מתוך השקפה שֶׁהַתַּרְבּוּת והאמונה שלהם תורמות רבות למדינה.”
לכן, בעוד שיהודים באמריקה צריכים לשלם הון כדי ללכת לבתי ספר יהודיים ללמוד עברית וכדי לערוך הלוויות יהודיות, באזרבייג’ן כל הדברים האלה מסובסדים על ידי הממשלה. הדבר מקל על יהודי אזרבייג’ן לנהל את אורח חייהם היהודי. למעשה, כשביקרתי בגוּבָּה הופתעתי לגלות שרבים מיהודי המקום דוברים עברית יותר טוב ממני, שאני גרה בישראל משנת 2009. זאת משום ששם הם לומדים עברית מגיל צעיר ולא מתחילים ללמוד את השפה רק במכללה בגיל 20.
כיום אזרבייג’ן היא מדינה חילונית. סעיף 48 בחוקה נועד להבטיח את חופש הפולחן, את הבחירה בכל אמונה שהיא או אפילו לא להשתייך לאף דת. הוא גם מבטיח את הזכות של כל אחד להביע את השקפתו על הדת. אזרבייג’ן הייתה המדינה המוסלמית הראשונה שהעניקה לנשים זכות הצבעה. זכות ההצבעה ניתנה לנשים בשנת 1918, שזה מוקדם יותר אפילו מארה”ב וממרבית מדינות אירופה, וזאת הודות לאופי הליברלי של החברה האזרית.
אחרי הכול, אזרבייג’ן היא מדינה שבה מרבית האוכלוסייה חוגגת את חג הפסח, הַפַּסְחָא והנורוז זה לצד זה. מאמינים המשתייכים לאמונות שונות מברכים אלה את אלה לכבוד חגיהם וחוגגים יחד עימם. הם רואים במגוון הזה נכס עצום המעשיר את המדינה. וְאָכֵן, הפיזיקאי האזרי לב לנדאו ,זוכה פרס נובל לפיזיקה, היה יהודי, כמו גם הפיזיקאי גבריאל איליזורוב, הפסנתרנית בלה דוידוביץ’, הסופרת אלה ליה, השחמטאי אמיל סוטובסקי ועוד.
הקהילה היהודית באזרבייג’ן מרוויחה רבות מהמציאות הזאת. בעוד שסטודנטים באוניברסיטאות בקנדה, בארה”ב ובאירופה סובלים מאנטישמיות מוֹסָדִית, סטודנטים יהודיים הלומדים באוניברסיטאות באזרבייג’ן לא חוֹוִים זאת. בעוד שיהודים רבים בארה”ב פוחדים לענוד שרשרת עם מגן דוד מחשש לאנטישמיות, ליהודים באזרבייג’ן אין חששות כאלו. לְמַעֲשֶׂה, היהודים חשים כל כך בטוח באזרבייג’ן, שהם אפילו לא נועלים את בתי הכנסת בלילה. אפילו מדינת ישראל איננה עד כדי כך בטוחה עבור היהודים, כפי שהוכיחו המהומות האחרונות בהר הבית ורצף מתקפות הטרור. בזכות מדיניות הרב-תרבותיות של אזרבייג’ן, כל הקבוצות האתניות, כולל היהודים, נלחמו בגבורה במלחמת המולדת של אזרבייג’ן ותרמו לשחרור השטחים האזרים מידי הכיבוש הארמני.
לאחרונה הקימה אזרבייג’ן בעיר גּוּבָּה את מוזיאון יהודי ההרים, הַמְסַפֵּר על האמונה ועל המורשת העשירות של הקהילה היהודית הייחודית הזאת, אשר מתגוררת באזור מִיָּמִים יָמִימָה. הייתה לי הזכות לבקר במוזיאון זה לפני שהוא נפתח לציבור הרחב. במוזיאון למדתי שלאורך כל ההיסטוריה של אזרבייג’ן לא הייתה קיימת אנטישמיות כְּלָל, פרט לפלישה האיראנית של נאדיר שאה והכיבוש הסובייטי. אפילו במהלך תקופות אלה, האנטישמיות הגיעה מצד כובשים זרים, ולא מצד האוכלוסייה המקומית, שכן האנטישמיות איננה חלק מהתרבות האזרית.
מאז שאזרבייג’ן קיבלה את עצמאותה, ממשלת אזרבייג’ן עושה כל שֶׁבִּיכולְתָהּ על מנת לשקם את האתרים הקדושים לאסלאם, לנצרות וליהדות – אתרים שֶׁנִּזּוֹקוּ תחת הכיבוש הסובייטי. הקהילה היהודית באזרבייג’ן מורכבת מקבוצות שונות, כשהעיקריות שבהן הן יהודי ההרים, יהודי גיאורגיה, יהודי אשכנז, יהודים כורדיים, יהודים בוכריים ועוד.
מאז אפריל 1992 מקיימות ישראל ואזרבייג’ן קשרים הדדיים חזקים, מה שהופך את המדינה האסייתית להיות אחת המדינות היחידות שיש בהן רוב מוסלמי ומקיימות קשרים דיפלומטיים עם המדינה היהודית. אזרבייג’ן מקיימת קשרים פּוֹרִים עם ישראל למרות הביקורת שהיא מקבלת משכניה המוסלמים כמו איראן.
הקשרים האסטרטגיים כוללים שיתוף פעולה במסחר ובביטחון, כמו גם חילופי משלחות בתחומי התרבות וההשכלה. ישראל מהדקת את קשריה עם אזרבייג’ן ומסייעת במודרניזציה של הכוחות המזוינים של אזרבייג’ן. כיום מספקת אזרבייג’ן לישראל 40 אחוזים מהנפט שלה. לאחרונה הגיעו היחסים בין ישראל לאזרבייג’ן לשיא חדש, עם פתיחתו של משרד התיירות האזרי בתל אביב. בְּעוֹדֵנוּ מדברים, המשרד מארגן טיולים מאורגנים של תיירים ישראלים לאזרבייג’ן.
הקשרים החזקים בין אזרבייג’ן לישראל מגיעים כאות הערכה לאהבה שמפגינים חברי הקהילה היהודית באזרבייג’ן לארץ מולדתם. אלברט אקרונוב, גיבור לאומי יהודי באזרבייג’ן, כמו גם יהודים נוספים אחרים, הקריבו את חייהם למען החירות והעצמאות של אזרבייג’ן. העם האזרי מעריך את ההקרבות הללו. הוא גם מעריך מאוד את הסיוע שהגישה ישראל לאזרבייג’ן במהלך מלחמת המולדת. בהתחשב בכל זאת, ליהודי אזרבייג’ן צפוי עתיד מזהיר.
כיום, האמת המרה היא שהרב-תרבותיות לא צלחה במדינות רבות. במדינות מתפתחות קיימת בעיה גדולה שנובעת מהבדלים בין עמים, תרבויות, גזעים והשקפות דתיות. אך יחד עם זאת, הרב-תרבותיות עודנה חיה בכמה מדינות, במיוחד במקום שבו המזרח והמערב נפגשים והופכים לאחד; במדינה שהתרבות שלה היא השׂשׂגונית ביותר בעולם; במדינה שבה מתנוסס דגל צבעוני המשלב את הצבע הכחול, לציוּן המדינות שמוצאן בטורקיה, יחד עם הצבע האדום, המסמל את המערב, וכן את הצבע הירוק, המסמל את האסלאם. באזרבייג’ן, אם כן, הסובלנות והמודרניות הולכות יד ביד עם האסלאם והשורשים הטורקיים של העם. אף אחד אינו שולט באחר. זה מה שהופך את אזרבייג’ן למדינה כה מיוחדת.
תודה רבה.
