מאת סיון גמליאל
בזמן שהעולם שקוע במשבר באוקראינה ובקורונה, דווח לאחרונה בסוכנות הידיעות רודאו כי ילדה כורדית בת 15 נרצחה בידי אביה משום שיצאה לבלות עם שני אנשים. מדובר באחת מתוך 11 ילדות כורדיות שנרצחו רשמית מטעמי כבוד בארביל, בסולימאניה, בכויה ובדוהוק מתחילת השנה. מספר המקרים האמיתי הוא ככה”נ גדול בהרבה.
בעקבות המקרה הצהיר קובאד טאלבאני, סגן ראש ממשלת כורדיסטן: “קשה לחיות בחברה שבה הגברים חושבים שזה נורמלי לאיים על נשים, לענות אותן או לרצוח אותן. מה שכואב עוד יותר זה ההשפלה חסרת הבושה שקיימת בחברה שלנו.” מחוז כורדיסטן, בדומה לאזורים אחרים בעולם הערבי, סובל משיעור גבוה של אלימות על בסיס מגדר. אף על פי שהמצב השתפר מאז שהכורדים קיבלו אוטונומיה, עדיין יש עבודה רבה לעשות כדי למגר את פשעי הכבוד בכורדיסטן.
בריאיון בלעדי עם ז’יאר ג’לאל, מנהלת העבודה הסוציאלית במשרד העבודה והרווחה בסולימאניה, היא טענה שעל אף הקשר שבין כורדיסטן למערב, אלימות נגד נשים עודנה מעיבה על החברה הכורדית: “אנו הנשים באנו לעולם קודם כול בתור בני אדם, אבל אז החברה והמסורת יצרו אפליה מגדרית ועולם מלא בחוסר צדק ובאיומים. קשרו את צווארן של הנשים, כך שלא רק שגזלו את זכויותיהן ואת חירותן, אלא גם פגעו בהן בכל המישורים החברתיים: בתקשורת, בכלכלה, בהנהלה, בפוליטיקה ובתרבות. הדבר מעכיר את החברה שלנו, שהיא אחת מתוך חברות מזרחיות אחרות המתאפיינות באפליה מגדרית ניכרת. זוהי האמת המרה.”
עוד היא ציינה, כי “אנו עובדים ככל יכולתנו על מנת לחקור את המקרים של איום על נשים אשר מצאו מחסה במקלטים שלנו, אנו מנסים להגן על חייהן. אנו מתבססים על הסטטיסטיקות הקיימות. למשל, בשנת 2021 בסולימאניה היו 242 מקרים של איום על נשים שנמצאו במקלטים. אנו יודעים שזה חשוב, אבל בו בעת עלינו לדעת שניסיונות אלה לא נגמרים ברמת האי-צדק או ברמת האיום על הנשים. על בסיס יומיומי נשים נרצחות או מתאבדות מרוב לחץ, השפלה, איומים או עינוי פיזי ופסיכולוגי. רוב המקרים האלה מתרחשים בין כותלי בתיהן ובתוך המשפחות שלהן. התקשורת לא מקדישה לכך תשומת לב.”
היא הוסיפה, כי “ברור לכולנו שקיימת מנטליות של שליטה גברית ביותר מידי בתים, משרדים ובכל מקום במרחב התעסוקתי והציבורי. הדבר מונע מנשים לקבל את התפקיד הראוי והמצופה מהן בקידום החברה. בהשוואה לעשורים קודמים יש התקדמות בזירה הפוליטית, אך יחד עם זאת, ההגבלות והאפליה עודן חזקות במישור החברתי. כשאישה חוזרת הביתה לחיק משפחתה החירויות שלה מצטמצמות. וכאשר היא מעזה להתקומם היא עלולה להירצח בשם הכבוד.”
על פי ג’לאל, “הממשלה לא הצליחה למנוע את הרציחות על בסיס כבוד בכורדיסטן, אף על פי שקיימים מוסדות וארגונים רבים שנועדו להגן על הנשים. המצב החמיר עד כדי כך שהוא הפך למגפה בעולם כולו, כולל בכורדיסטן. צריך לומר שאלימות נגד נשים שוות ערך לאלימות נגד האנושות. החברה הכורדית צריכה להתייצב יחד נגד התופעה הנוראה הזאת ולהראות שהמנטליות המיושנת הזאת אינה תואמת את החברה של ימינו. הדרך היחידה להגן על נשים היא לשנות את החוקים הלא שוויוניים אשר מונעים את ההתפתחות של הנשים. המגפה הזאת מאיימת הן על ההווה והן על העתיד של החברה שלנו.”
