מאת רייצ’ל אברהם
ב-28 בפברואר 2022 ערך המרכז הכלכלי לשלום כנס תחת הכותרת “הטבח בקרבאך ובחוג’אלי” במרכז למורשת בגין בירושלים. בין הדוברים היו שר התקשורת לשעבר של ישראל, איוב קרא, המזרחן המומחה ד”ר מרדכי קידר, מנהיג בקהילת יוצאי אזרבייג’ן, לב ספיבק, אנוכי ועוד רבים אחרים. גם הנספחת לענייני תיירות מאזרבייג’ן בישראל, ג’מילה טליבזאדה, נכחה באירוע.
ראשית נשאה דברים אסתר הלוי, פעילה יהודייה קנדית ממוצא אזרי. היא סיפרה כיצד הטבח בחוג’אלי השפיע על הקהילה היהודית המקומית: “עבורי, מדובר במאורע אישי במיוחד. בשנות השמונים המאוחרות, כשהארמנים פלשו וכבשו את אזרבייג’ן, אני הייתי ילדה. במהלך ינואר השחור הייתי נערה, כשכל הטנקים האלה היו ברחובות. דבר דומה קורה היום באוקראינה. עבורי, בתור ילדה, זה היה מחזה נורא לראות טנקים ברחובות ופליטים אזריים מגיעים מארמניה לאחר שעברו שם עינויים, יותר מ-750,000 פליטים. כשאני צופה בסרט תיעודי על חוג’אלי זה מציף בי זיכרונות. זה כמו לצפות בילדים ובנשים יהודיים בשואה ולראות מה הנאצים עשו להם.”
על פי הלוי, “הדבר העצוב ביותר הוא שהיום אנו צריכים להתעקש ולדרוש שיכירו בטרגדיה כזאת. לאחרונה עתרנו לממשלת קנדה שתכיר בטבח בחוג’אלי. למה אנחנו בכלל צריכים לעשות זאת? יש תיעוד. מה שחווים האזרים דומה למה שחווים היהודים וישראל. אנשים מאמינים לתעמולה השקרית שמופצת. בדיוק כמו שמצליחים לעשות ה-BDS, אותו הדבר קורה עם השדולה הארמנית. ילדים ונשים חפים מפשע נרצחו. 613 אנשים נשחטו באכזריות. מעל 1,200 הוחזקו כבני ערובה. היו נעדרים רבים. הם נתפסו, נרצחו באכזריות ונאנסו.”
כיצד השפיע הטבח בחוג’אלי על הקהילה היהודית באזרבייג’ן? על כך ענתה הלוי: “אזרבייג’ן היא מרכז של רב-תרבותיות. ליהודים תמיד היה תפקיד מרכזי באזרבייג’ן. מעולם לא חווינו אנטישמיות. ברחבי אמריקה ואירופה סטודנטים יהודיים וישראליים מותקפים, דבר שלא יתאפשר באזרבייג’ן, אפילו לא קרוב לכך. באזרבייג’ן אנו אומרים בגאווה שאנחנו יהודים ואוהבים את ישראל. לא עזבנו את אזרבייג’ן בגלל אנטישמיות. עזבנו את אזרבייג’ן בגלל אי-יציבות. כל כך הרבה תעמולה שקרית מתפשטת במערב נגד אזרבייג’ן. השדולה הארמנית חזקה. זה מאוד קשה, בדיוק כמו שקורה לישראל. ישראל נלחמת על הישרדותה, בדיוק כמו אזרבייג’ן. אנחנו צריכים לספק הסברים מדוע אנו חייבים להגן על אדמה ששייכת לאזרבייג’ן. זוהי חובתנו לספר לעולם את האמת על מה שקרה בחוג’אלי. עליהו להבטיח שמה שקרה בחוג’אלי לא יקרה לשום עם אחר בעולם.”
מנהיג בקהילת יוצאי אזרבייג’ן, לב ספיבק, הוסיף: “מה שקרה בחוג’אלי מסמל את כלל הקטסטרופה שקרתה בקרבאך. הארמנים עשו את אותו הדבר לא רק בחוג’אלי, אלא גם בעוד מקומות רבים אחרים. אני הייתי בקרבאך. קשה להאמין מה שקרה שם. יש שם בתים עם קיר אחד בלבד. איך זה קרה? הארמנים מכרו את הבתים לאיראנים תמורת 200 דולרים לכל בית. הרי מי היה קונה בית בזמן מלחמה? אפילו לא עבור 2 דולרים. אבל האיראנים לא קנו אותם כדי לגור בהם. הם קנו אותם כדי לקחת את כל חומרי הבנייה לתוך איראן. מי קונה בית רק כדי לקחת את חלקי החילוף ולהרוס את כל השאר…?”
הוא הוסיף: “ראיתי באגדם שני דברים שהדהימו אותי. אחד מהם הוא ‘מוזיאון הלחם’. זה היה מוזיאון לכל מה שקשור ללחם. הייתה שם חתיכה קטנטנה של לחם שניתנה להם ע”י אישה בלנינגרד. היא קיבלה אותה בתור מנה קצובה בזמן שהנאצים כיתרו את לנינגרד. לא היה להם מה לאכול. אותה חתיכה קטנטנה הייתה המנה הקבועה שלהם. המוזיאון הזה נהרס ע”י הארמנים. מי הורס מוזיאון כזה? מי הורס חתיכת לחם קטנה כזאת? כיצד זה ייתכן?”
על פי ספיבק, “לא רחוק משם היה בית קברות.” הוא ציין שבאותו בית קברות מהתקופה הסובייטית הוציאו הארמנים את הגופות מתוך הקברים כדי לקחת מהן שיני זהב וחפצים יקרי ערך.”
הרב זמיר איסייב הדגיש: “עד היום אף אחד מהקהילה היהודית באזרבייג’ן לא יכול להבין כיצד דברים אלה יכלו לקרות לנשים, לילדים ולכלל האנשים. אני חושב שהעולם כולו צריך לתת לכך יותר קשב ולהכיר בכך כרצח עם, בדיוק כפי שמכירים בשואה. אני חושב שאין זה חשוב כמה אנשים היו קורבנות של רצח העם. מִספרים אינם חשובים. אם מישהו נרצח בגלל הלאום שלו, זהו רצח עם. אנו הרי יודעים שבשואה רצחו אותנו בגלל הלאום שלנו, וגם האזרים נרצחו רק משום שהם היו אזרים. למדנו מההיסטוריה ואנו עושים הכול כדי שאף אחד לא ישכח זאת.”
בהרצאה שלי הסכמתי עם איסייב: “על פי החוק הבינלאומי, הדבר תואם את ההגדרה לרצח עם, שכן על פי האמנה בדבר מניעתו וענישתו של הפשע השמדת עם, רצח עם הוא כל אחת מהפעולות הבאות שנעשו מתוך מטרה להשמיד, כליל או חלקית, קבוצה לאומית, אתנית, גזעית או דתית: א. רצח של חברים מהקבוצה הזאת; ב. פגיעה גופנית או מנטלית רצינית לחברים בקבוצה הזאת; ג. בחינת תוכנית להרע את תנאי המחיה של הקבוצה הזאת כדי לגרום להשמדה פיזית שלה, בצורה מלאה או חלקית; ד. נקיטת צעדים שמטרתם למנוע ילודה בקרב הקבוצה הזאת; ה. העברה בכוח של הילדים מהקבוצה הזאת לקבוצה אחרת.
כמו כן הוספתי: “בחוג’אלי ניסתה ארמניה להשמיד את האוכלוסייה של עיר שלמה ע”י רציחתם דרך הרעבתם או עינויים למוות בשבי. הם הסבו לאוכלוסייה של עיר שלמה נזק גופני ומנטלי רציני באמצעות הרס עצום, כמו גם עינוי בני ערובה והחזקתם בתנאים פרימיטיביים. הם יצרו חסמים פסיכולוגיים בקרב נשים שהם אנסו, כך שהן לא יכלו יותר להרות שוב, וכך הם “מנעו ילודה” בקרב הקבוצה הזאת. לכן ארמניה ביצעה ללא ספק את סעיפים א’, ב’, ג’ ו-ד’ בכך שהיא ניסתה להשמיד חלק מהאוכלוסייה האזרית – כלומר, עיר שלמה, חוג’אלי. 800,000 אזרים נוספים עברו טיהור אתני בחבל נגורנו-קרבאך, וערים נוספות כגון אגדם הפכו לעיירות רפאים בערך באותה התקופה.”
אירינה צוקרמן, עורכת דין לענייני זכויות אדם בינלאומיות, הצהירה: “כעורכת דין, עליי להתמודד על בסיס יומיומי עם זוועות ופשעים נגד האנושות. לעיתים קרובות מאוד זה מתחיל בפעולה של ממשלה, פעולה מהסוג שמוביל לטבח או לרצח עם. זה לא מתחיל באנשים שרירותיים שהולכים אחר שכניהם. גם כאשר יש מתחים, זה דורש התארגנות. זה דורש כוונה לבצע התקפה מהסוג הזה, כפי שקרה בחוג’אלי. חוג’אלי לא הייתה אירוע ספונטני. זה היה מאורגן. זה כָּלל סדרה של אירועים, כמו למשל פלישה לשטחי אזרבייג’ן. הדבר הניח את היסודות לכיבוש מחוז קרבאך האזרי למשך 30 שנה, אשר שוחרר לבסוף במסגרת מלחמת קרבאך השנייה. למרבה הצער, במשך כל הזמן הזה נגרמו טראומה גדולה ומשבר פליטים אדיר. הכול התחיל בחוג’אלי ובאירועים דומים.”
צוקרמן הוסיפה: “בעבר, האיחוד הסובייטי נקט במדיניות של העצמת מתיחויות דתיות ואתניות כדי ליצור קיטוב ושסעים. הם עשו דה-הומניזציה לקבוצות של אנשים שקודם לכן יכלו לחיות אלה לצד אלה. הם יצרו טריטוריה פיקטיבית על מנת לבסס היסטוריה שגויה. האיחוד הסובייטי תמך בעמדות אנטי-אזריות, אשר הובילו למתיחות עם ארמניה. זה הוביל לזוועות נוראיות ולטרגדיה גדולה. חוג’אלי הייתה טרגדיה רצינית. למרבע הצער, האירוע הזה עדיין לא תם, שכן הפושעים מעולם לא הועמדו לדין. היום מעלה אזרבייג’ן את טענותיה על פשעי מלחמה בפני בתי דין בינלאומיים. אנו מקווים שטענות אלה ייבחנו ויובילו לתוצאות טובות, ושהקהילה הבינלאומית תעשה מידה מסוימת של צדק בעניין הפשעים במלחמת קרבאך, אשר כֻוונה נגד אזרחים. דבר דומה צריך להיעשות בחוג’אלי, לא רק למען הניצולים, אלא גם כדי להביא לסיום של תקופה בהיסטוריה שמעולם לא לגמרי תמה, ועודנה מהווה השראה לפעולות טרגיות ובלתי חוקיות.”
על פי צוקרמן, “אין תקנות המגבילות פשעים נגד האנושות אשר בוצעו כתוצאה מפעולה של מדינה. עדיין לא מאוחר מידי להעלות את הטענות, לדחוף נקיטת פעולות ולהטיל סנקציות על הצדדים האחראיים עד שהם יעמדו לדין או שהקהילה הבינלאומית תעשה זאת. אותם האנשים שאפשרו את הטבח בחוג’אלי יצרו מנגנון של תעמולה ודה-הומניזציה מתמשכת של אזרבייג’ן עד פרוץ מלחמת קרבאך השנייה. אנו רואים הדים לכך בתקשורת הבינלאומית. אנו רואים דבר דומה בהקשר של אוקראינה. זה טבוע באותה המנטליות. הכישלון בהטלת האחריות על מפרי זכויות האדם בחוג’אלי בזמן – גרם לכך שהפטור מעונש יתקבע, עד שהדבר הופסק לגמרי בכוח במהלך מלחמת קרבאך השנייה. ממשלת אזרבייג’ן נהגה בצדק תחת נסיבות אלה. היא השיגה צדק לעמה ומנעה הסלמה במצב.”
לסיכום, הצהירה צוקרמן: “האזרים צריכים להמשיך ולהתעקש לקבל צדק. הם נלחמים למען הגנה עצמית. הם ממשיכים לשמש כמנהיג הומניטרי ולסייע גם לאוקראינה תחת נסיבות אלה. ככה מדינה צריכה לנהוג כאשר העולם לא מונע אי-צדק. האירוע בחוג’אלי הפך להיות הרבה יותר מוכר. אזרבייג’ן וחבריה ברחבי העולם העצימו את הדחיפה שנתנו לנושא. חשוב להמשיך ולשתף פעולה כדי להביא את המידע הזה לבתי הספר ולאוניברסיטאות.”
