מאת רחל אברהם
נשיא אזרבייג’ן, אילהאם אלייב, הדגיש את הצורך של אזרבייג’ן בתמיכה בינלאומית חזקה יותר במאמציה לנקות את מחוז קרבאך ממוקשים. דברים דומים טענה ניגאר ארפדראי, חברה בפרלמנט האזרי, בכתבה שהתפרסמה ב-EU Reporter לציון יום השנה ה-30 לכיבוש הבלתי חוקי של ארמניה בקרבאך: “מאז תום הלחימה באזורים ששוחררו אנשים רבים נהרגו בדרך טראגית כתוצאה מהתפוצצות מוקשים”.
“הפרויקטים התאומים הנוגעים לאכלוס ולבנייה מחדש של השטח ששוחרר נתקלים בקשיים רציניים בגלל מאות אלפי מוקשים הטמונים שם במקומות שרירותיים – אפילו בבתי קברות”, כך אמרה חברת הפרלמנט האזרית. “למעשה, הרבה מהמוקשים הללו נטמנו על ידי הצבא הארמני שכבש את האזור ממש לפני שהוא עזב. שחררנו את אדמותינו, אולם ייקחו לנו שנים והשקעה של עשרות מיליארדים על מנת להפוך אותן בחזרה להיות כשירות למגורים עבור עמנו.”
בכתבתה היא הוסיפה: “מעולם לא הטילו על ארמניה סנקציות, ישירות או עקיפות, בעקבות מה שעשתה. אזרבייג’ן מעולם לא קיבלה אף תמיכה משמעותית במאמציה לשחרר את שטחה או לבנות אותו מחדש”.
במקביל יצאו בהצהרה משותפת השיח’ אולאיסלאם אללהשוקור פשזאדה, יושב ראש מועצת המוסלמים הקווקזיים; ראש המנזר אלכסיי, מזכיר הבישופות של באקו ואזרבייג’ן בכנסייה הרוסית האורתודוכסית; מיליק יבדייב, מנהיג הקהילה של יהודי ההרים באזרבייג’ן; רוברט מובילי, יושב ראש הקהילה הנוצרית הדתית האלבנית-אודית באזרבייג’ן; ואלכסנדר שרובסקי, מנהיג קהילת יהודי אירופה באזרבייג’ן. הם הודיעו כי “למרות סיום המלחמה והתוקפנות, אנשים חפים מפשע עדיין נהרגים בשטחים ששוחררו, משום שהארמנים הפולשים טמנו מאות אלפי מוקשים, הן במהלך 30 שנות הכיבוש והן בעוזבם את אזרבייג’ן.”
על פי ההצהרה: “ארמניה מסרבת לספק מפות של המוקשים, או שהיא מציגה מפות שקריות שאינן תואמות את המציאות, תוך התעלמות בוטה מהחוק הבינלאומי ומעקרונות הומניים. לאחר המלחמה קראו מנהיגי דת ארמניים קריאות רוואנשיסטיות, כשהם קראו לאנשיהם לתמוך במלחמה מחודשת ולא בשלום שאיננו נדרש באזור. אנו שבים ואומרים לקהילה הבינלאומית, שכתוצאה מהמדיניות התוקפנית של ארמניה ומהדרישות הטריטוריאליות חסרות הבסיס שלה, 20% מהשטחים המוכרים בעולם כשייכים לרפובליקה של אזרבייג’ן היו כבושים למשך כ-30 שנה. העם האזרי סבל מטיהור אתני וכן מטרור פיזי ומורלי. אנשים גורשו משטחים שבהם חיו אבותיהם בארמניה ובמחוז קרבאך שבאזרבייג’ן והפכו לפליטים וחסרי בית. זכויות האדם שלהם נרמסו בצורה גסה. מאות כפרים וערים, מורשתם התרבותית העתיקה והעשירה של העם האזרי, נהרסו ונבזזו.
מנהיגי הדת ציינו שהכיבוש הארמני בא מיד אחרי הטבח בחוג’אלי, שבו “613 מתושבי אזרבייג’ן, ובכללם 63 ילדים, 106 נשים ו-70 מבוגרים, נרצחו בברוטליות רק בגלל זהותם האתנית. באכזריות בלתי נתפשת הושמדו לגמרי 8 משפחות. כמו כן, 25 ילדים איבדו את שני הוריהם ו-130 ילדים איבדו רק את אחד מהם. אפילו האזרחים שניסו להימלט יחפים במזג האוויר המקפיא לא זכו לחסד. הם הוצאו להורג ונהרגו בכבישים וביערות בידי הצבא הארמני באכזריות נוראה. כתוצאה מהפשע הלא-אנושי הזה נפצעו קשה 487 אזרחים תמימים, 1275 אנשים נלקחו בשבי ועברו עינויים איומים. הגופות עברו זוועות לא אנושיות. גורלם של 150 שבויים, כולל 68 נשים ו-26 ילדים, עדיין אינו ידוע.”
“אנו מפנים את תשומת ליבה של הקהילה הבינלאומית לכך שבנוסף למדיניות הכיבוש, הטיהור האתני ורצח העם, ביצעה ארמניה במשך 30 שנות הכיבוש אלימות רוחנית ורצח עם נגד המורשת ההיסטורית, התרבותית והדתית של אזרבייג’ן”, הוסיפו מנהיגי הדת.
“במשך שנים רבות ביצעו הארמנים מעשי ונדליזם במקדשים שנמצאים באזור, הן של מוסלמיים והן של דתות אחרות, כולל כנסיות רוסיות אורתודוכסיות, אנדרטאות היסטוריות ותרבותיות ובתי קברות. נעשו ניסיונות להמיר כנסיות אלבניות נוצריות עתיקות לדת הארמנית. ארמניה, שהרסה 65 מתוך 67 מסגדים באזור, הפכה מסגדים לאסמים. הם אפילו ביזו אותם בכך שהכניסו אליהם חיות האסורות על פי האסלאם.”
למעשה, מה שארמניה עשתה למסגדים האזריים בקרבאך דומה להפליא לאופן שבו התייחסה האינקוויזיציה הספרדית לבתי הכנסת לאחר גירוש ספרד.
איוב קרא, שכיהן כשר התקשורת, הלוויינות והסייבר של ישראל, ציין שההרס שהוא ראה בקרבאך היה גרוע יותר ממה שהוא ראה בדרום לבנון. פרשנים אחרים טענו שהאזור הוא “ההירושימה של הקווקז”, שכן הארמנים אפילו לא חסו על הפרות בשדה, על העצים ביער ועם הדגים בנהר. הם הרסו לגמרי את השטח והפכו אותו להיות לא ראוי למגורים.
לסיכום הודיעו מנהיגי הדת באזרבייג’ן: “זוהי חובתנו האנושית לנשמות החללים לספר לקהילה הבינלאומית על התוקפנות של ארמניה נגד אזרבייג’ן ועל השלכותיה. עלינו להדגיש את האמת על ארמניה ועל הוונדליזם שהיא ביצעה בשטחים שכבשה, עם כל הזעזע שבדבר. הזרמים הדתיים באזרבייג’ן הכריזו כי הם תומכים בסיום של כל הפעולות הצבאיות, הקריאות למלחמה ולשנאה, השיסוע הדתי והאתני והרוואנשיזם באזורנו. הם תומכים בשכנות טובה, שלום ושלווה בין מדינות ועמים.” הם קראו למנהיגי דת בעולם, לארגונים בינלאומיים, לפרלמנטים ולקהילה הבינלאומית “להתגייס למען המטרות הנעלות האלה, ובמיוחד לדרוש מהכנסייה הארמנית לקדם ערכים הומניים וחזון של שלום ופיוס.”
