מאת:סיון גמליאל
לאחרונה דווח שממשל ביידן מאמין כי נותר רק עד סוף החודש להציל את הסכם הגרעין עם איראן, אחרת לא יהיה מנוס מנקיטת צעדים תקיפים נגד המשטר האירני. אולם ד”ר רוג’אן אשטאב, פעיל פוליטי כורדי, מאמין שאפילו עצם קיום השיחות הללו עד סוף החודש הינו אסון כבד שעומד בפתחנו.
הוא מציין כי: “איראן שואפת להשיג נשק גרעיני. הם לוקחים חלק בהחזקת אנשים כבני ערובה ובפשיטות, הם מתערבים במדינות בנות ברית של ארה”ב ומשתפים פעולה עם ארגוני טרור. הבעיה לא תיפתר עד שהרפובליקה האיסלאמית תיפול, אולם הממשל האמריקני עדיין לא מוכן להפיל את המשטר האיראני. לכן קשה להאמין שהוויכוחים הללו ייפתרו בקרוב.”
ד”ר אשטאב טוען שכמעט ואין סיבה להאמין שאיראן תציית לאיזשהו הסכם גרעין חדש, בדיוק כשם שהם מעולם לא צייתו להסכם הקודם: “המשטר בטהרן מעולם לא יישם את מזכר ההבנות ולא זנח את פעולותיו החשאיות, ובכללן השגת נשק גרעיני. בזמנו, הנשיא אובאמה ביטל את העיקול על נכסים איראניים תוך התעלמות מפעולותיה הנפשעות נגד העם האיראני. האמריקאים גם התעלמו מההתערבות של איראן בסוריה, בלבנון, בעירק, בתימן, באפגניסטן וכן הלאה. אך כל זאת היה לשווא.”
הוא ציין, שתחת ממשל טראמפ ארה”ב נסוגה מהסכם הגרעין, בתקווה לערוך הסכם מחודש שייקח בחשבון את תוכנית הטילים של איראן, את פעילות הטרור שלה ואת הפגיעה בזכויות אדם. הסכם הגרעין הקודם לא כיסה אף אחד מהנושאים החשובים הללו. אלא, שהמשטר בסה”כ סבל מהפסדים כלכליים קשים וסירב לדון בהסכם חדש תחת ממשל טראמפ מתוך ציפייה שהדמוקרטים ישובו בקרוב לשלטון ויציעו להם הסכם טוב יותר. ואכן, נבואתם התגשמה, אך יחד עם זאת, המו”מ על הסכם חדש מלווה במאמצים מייגעים, משום שאיראן אינה באמת מתכוונת לציית לו והיא רק מחפשת הקלה בסנקציות.
ד”ר אשטאב מלין על כך שאף על פי שהחלפת המשטר בטהרן הוא הפתרון האמיתי היחיד לסוגיית הגרעין, ארה”ב “לא עשתה בפועל שום דבר כדי לסייע לעם האיראני להפיל את המשטר, ונתנה למשטר את החופש לדכא בצורה ברוטאלית את המתנגדים לו.” לדוגמה, במהלך הפגנות התנועה הירוקה בשנת 2009, נשיא ארה”ב דאז, ברק אובאמה, בלט בשתיקתו ובחוסר המעש שלו להעניק תמיכה.
כאשר הפגנות כנגד המשטר פרצו תחת נשיא ארה”ב דונאלד טראמפ הוא העניק למפגינים תמיכה מילולית ורגשית רבה יותר מאשר ברק אובאמה, אולם הוא לא באמת הגיש לבדלנים האיראניים תמיכה צבאית ולוגיסטית. הוא העדיף מדיניות “מקסימום לחץ” שתטיל סנקציות כלכליות רבות על איראן מאשר כל סוג של התערבות אמריקנית אקטיבית. אחרי הכול, הוא דגל בבדלנות, כלומר, בכך שאמריקה אינה צריכה להיות מעורבת במדינות אחרות. אז כן, הוא היה אלוף בקריאות עידוד, אולם העם האיראני היה צריך יותר מאשר קריאות עידוד.
כעת אנחנו עם הנשיא ביידן, שהוא לא הרבה יותר טוב מאובאמה. אפילו מעודד בבית הלבן כבר אין לנו. למרות ההפרות הנוראיות של זכויות האדם באיראן צופה ד”ר אשטאב כי “בקרוב נראה הסכם בין איראן, ארה”ב והמערב, אם כי איראן תנסה בחשאי להרחיב את תוכנית הגרעין שלה עד שתשיג נשק גרעיני.”
יתר על כן, הוא הזהיר כי “הסרת הסנקציות תיתן לאיראן יד חופשית לדכא את המאבק של העם האיראני לחופש, ובכלל זה גם העם הכורדי, אשר נלחם מזה 40 שנה במשטר כדי להשיג שלום וזכויות לאומיות. הדבר גם יוביל להתרחבותם של ארגוני הטרור בעירק, בסוריה וברחבי המזרח התיכון, מה שישפיע לרעה גם על הכורדים.”
ד”ר אשטאב סיכם: “אין זה סוד שהעם הכורדי באיראן עובר רדיפה אתנית, לשונית ופוליטית. סטודנטים אינטלקטואלים, משוררים, סופרים וכתבים נכלאים ועוברים עינויים. פעילים פוליטיים כורדיים נרצחים. אם הסנקציות האמריקאיות על איראן יוסרו או יופחתו, היכולות של המשטר האיראני יגדלו ויהיה לו קל יותר לדכא את המתנגדים.” בטווח הארוך הדבר סותר את האינטרסים של ארה”ב: “ההסכם של אדון ביידן להסרת הסנקציות ולהגיע להבנה על נושא הגרעין נוגד את השקפתם של המומחים הדיפלומטיים והמדיניים בארה”ב.”
