רייצ’ל אברהם
בעודנו מדברים, הקהילה הבינלאומית נערכת לעשות הסכם עם הרפובליקה האסלאמית של איראן על חשבון זכויות האדם של העם האיראני. דובר מחלקת המדינה האמריקאית, נד פרייס, הצהיר כי “ארה”ב רואה התקדמות קלה”. שר החוץ של צרפת ז’אן איב לה דריאן הוסיף: “אני משוכנע שאנחנו יכולים להגיע להסכם. ראיתי התקדמות בימים האחרונים”.
אך האם עסקה עם הרפובליקה האסלאמית של איראן בשלב זה היא רעיון טוב, בהתחשב בכך שנשיא איראן הנוכחי אברהים ראיסי ידוע בתור “הקצב של טהראן”, שאחראי לרציחת אלפי אסירים פוליטיים?
לאחרונה, נכחתי בסמינר מקוון של הליגה נגד השמצה “הסתת ההמונים: תפקידה של מדיה חברתית בהתקפות על מיעוטים בעולם האסלאמי”, שם הצהיר אלירזה נאדר, עמית בכיר בתוכנית הקרן להגנת הדמוקרטיה האיראנית, “סוגיית הגרעין היא דאגה יותר גדולה בשביל הקהילה הבינלאומית. הם עשו מונופול על סוגיית איראן לרעת זכויות האדם. העולם החליט שתושבי איראן לא חשובים כמו סוגיית הגרעין”.
אבל, נאדר מרגיש שהקהילה הבינלאומית עושה טעות גדולה: “זכויות אדם לכל האיראנים, במיוחד למיעוטים, צריכות לקבל חשיפה. איראן הולכת לחוות מתיחות עצומה, במיוחד לאחר שאנחנו יוצאים מתקופת הקורונה. אני לא מאמין שהרפובליקה האסלאמית מסוגלת למשול. היא קורסת באיטיות. יהיו הרבה יותר הפרות של זכויות אדם”.
דיכוי דתי
ג’ונתן גרינבלט, העומד בראש הליגה נגד השמצה, הצהיר בסמינר המקוון: “שנאה מקוונת מקודמת על ידי ממשלות כמו הרפובליקה האסלאמית של איראן. הם משתמשים במדיה חברתית תוך הגבלת גישה של האזרחים שלהם. הם מעוותים את הדת ועושים דמוניזציה לקבוצות שוליים”.
מרג’אן קיפור-גרינבלט, העומדת בראש ARAM: הברית לזכויות המיעוטים באיראן, ציינה בסמינר המקוון כי בהאים, יהודים ונוצרים מדוכאים באופן שיטתי באיראן: “קמפיינים של מיעוטים אנטי-דתיים ברשתות החברתיות משפיעים על החיים האמיתיים של דתיים מיעוטים. הם משתמשים בדת כנשק והצדקה לדיכוי, יצירת פילוג ודיכוי אזרחי איראן”.
לדבריה, “האסלאם השיעי משתמשים כדי להצדיק את חוקי האפרטהייד החלים על מיעוטים דתיים ולהשתקת מתנגדים. הם משתמשים להצדקת התבטאויות שנאה והסתה כלפי מיעוטים וכל מי שנגד המשטר. המדיה החברתית והמדיה באישור המדינה מתואמות ומסונכרנות בדרכים רבות. זה מהדהד ומשתקף בדרכים שונות ברשתות החברתיות. יש להם השלכות על החיים האמיתיים. הם עושים דה-הומניזציה ודמוניזציה של המיעוטים כשדים צמאי דם. הם קוראים לקבוצות האלה נבלים ולא פטריוטים”.
דיכוי מיעוטים
עם זאת, הרפובליקה האסלאמית של איראן לא מדכאת רק מיעוטים דתיים, אלא גם מיעוטים אתניים. אחד המיעוטים האתניים שמדוכאים מאוד באיראן הם הכורדים. בימים האחרונים נידונה זארה מוחמדי, מורה לשפה הכורדית, לחמש שנות מאסר בגין עבירת לימוד שפת האם שלה.
ג’ילה מוסטג’ר, חברת מועצת המנהלים של ארגון זכויות האדם הכורדי של Hangaw, אמרה בראיון: “זארה לימדה את השפה הכורדית לאנשים במיוחד לילדים באגודת התרבות נוג’ין בהתנדבות במשך יותר מ-11 שנים ועמדה גם בראש הארגון. ארגון זה עשה דברים רבים אחרים מלבד הוראה, כולל קיום פגישות והתכנסויות בסאננדג’, קמבראן, סאג’ז ובאנה כדי לקדם את המודעות של האנשים לגבי זכויותיהם האזרחיות והלאומיות”. על הפשע הזה, היא הולכת לבזבז חמש שנים מחייה בכלא האיראני.
לדברי מוסטג’ר, למשטר לא אכפת שסעיף 15 וסעיף 19 של החוקה האיראנית מתירים לימוד שפות לא פרסיות בבתי ספר: “אנחנו מתמודדים עם דיקטטורה שיכולה לעצור ואף לכלוא אנשים ללא כל חקירה או משפט, אז עלינו לפקפק בכל האשמות והראיות שהמשטר מאשים במקרה של זארה. אין ראיות לכך שזארה עשתה משהו בניגוד לחוק והתביעה שלה מבוססת על לחץ של כוח הביטחון על השופטים להכניס אותה לכלא. המשטר מנסה לדכא ולשלול מאנשים את זכויותיהם, במיוחד המיעוטים האתניים, כדי למנוע את התפוררות המדינה”.
מותו של חופש הביטוי
כמובן, מוחמדי אינה הקורבן היחיד של המשטר הזה. ארגון Human Rights Watch דיווח זה עתה כי המשורר והסופר האיראני בקטש אבטין מת במעצר איראני: “אבטין, שנכלא באשמת פגיעה בביטחון הלאומי, הוכנס לתרדמת יזומה בשבוע הראשון של ינואר לאחר שרשויות הכלא עיכבו לכאורה את העברתו למתקן רופאי חיצוני כאשר היו לו תסמיני קורונה.”
“פקידי המשפט של איראן נושאים באחריות למותו של בקטיש אבטין, שמעולם לא היה צריך להיות כלוא על עבודתו”, אמרה טארה ספרי פאר, חוקרת איראן בכירה ב-Human Rights Watch. “כל ההבטחות הקודמות של הממשלה לגבי חקירת התעללויות בבתי המעצר הן הבטחות שווא כאשר אסירים ממשיכים למות לנוכח חוסר הטיפול המוחלט של הרשויות”. ככל הנראה, אבטין הוא האסיר הפוליטי השני שמת במעצר איראני השנה.
אם המולא אפילו לא מעריך את זכויות האדם הבסיסיות של משוררים וסופרים איראנים, אז בהחלט צריך לחשוש ממה שמחכה למוחמדי, שהיא כורדית, במעצר איראני. הקהילה הבינלאומית צריכה גם לחשוש שמשטר זה ידכא את תושבי סוריה, לבנון, עיראק, תימן ומדינות אחרות ברחבי העולם, אם אכפת להם כל כך מעט מגורלו של סופר ומשורר איראני אהוב, שסבל מקורונה, במעצר איראני.
הקהילה הבינלאומית גם לא צריכה לסמוך על כך שהמשטר הזה יעמוד לצדם בכל הסכם גרעין, שכן אומה שאינה מעריכה את חיי בני עמה לא תעריך גם את חיי המערב. מסיבה זו, עקרון ההשמדה ההדדית המובטחת לא יעבוד עם המולות. העולם צריך להפסיק להתעלם מהפרות זכויות אדם ולא להמשיך בהסכמי גרעין על חשבון זכויות האדם של עמי איראן. הדרך היחידה להתמודד עם המשטר הזה היא להמשיך להפעיל סנקציות, עד שהמשטר יופל על ידי בני עמם.
אי אפשר להתפשר ולעשות עסקאות עם ה”קצב של טהראן”, מבלי לפגוע בזכויות האדם ובכבוד האדם. שכן ראש ממשלת בריטניה המנוח, ווינסטון צ’רצ’יל, אמר פעם, “פייסן הוא זה שמאכיל תנין, בתקווה שיאכל אותו אחרון”. אבל התנין בסופו של דבר יחזור לנשוך ובגלל זה אסור לעשות עסקאות כמו צ’מברליין.
