מאת: רייצ’ל אברהם
בשנת 2011 הודיע נשיא כורדיסטן, מסעוד בארזאני: “לאף אחד אין זכות לפגוע בזכויות נשים. יש אצלנו חוקים שמטרתם למנוע הפרות כאלה ולהורות על ענישה. כל מחלוקת בין התושבים חייבת להיפתר בהתאם לחוק, על בסיס צדק ושוויון.” הוא הוסיף כי אחת המטרות העיקריות של המאבק הכורדי היא להגן על זכויות נשים.
למרבה הצער, נשים המתגוררות בחלקים הערביים של עירק אינן נהנות במיוחד מזכויות אלה. על פי דוח שפורסם לאחרונה בכורדיסטן-14, בשנת 2021 נרשמו בעירק 17,000 תלונות על אלימות במשפחה. בנוסף נטען בדוח, כי התרבו ברחבי מדינה מקרים של נישואי ילדים. בשנה שעברה נישאו בעירק 25.5% קטינים מתחת לגיל 18, בעוד שבשנת 2011 דובר על 21.7% בלבד.
על פי הדוח, לא קיימים בעירק חוקים לטיפול באלימות נגד נשים, וחוק העונשין 1969 מכיל פסקה המתירה לאנסים לחמוק מעונש אם הם מסכימים להינשא לקורבנות שלהם. עוד נטען בדוח, כי קבוצות שונות למען זכויות נשים מעוניינות להעביר טיוטת חוק המגנה אלימות במשפחה, אולם מאז 2010 הן נתקלות בהתנגדות מצד מפלגות אסלאמיסטיות.
לעומת זאת, בחבל כורדיסטן המצב מעט יותר טוב, אם כי יש מקום לשיפור. אווין מוסטפאזדה, חברה בארגון הכורדי לזכויות אדם “כורדפא” טוענת כי “בדומה למדינות רבות, הממשלה האזורית של כורדיסטן היא דמוקרטית במידה מסוימת ומתחשבת בנשים, או לפחות איננה פועלת נגדן. אך יחד עם זאת, עדיין קיימים אי-שוויון מגדרי ופטריארכיה. מבנה החברה הכורדית-עירקית הוא שבטי ביסודו, והאנשים נאמנים למסורת. אבל לאט-לאט הנשים כאן נהנות מהקִדְמָה.”
אף-על-פי-כן היא טוענת, שהממשלה האזורית של כורדיסטן חייבת להמשיך את התהליך של חינוך האוכלוסייה להכיר בזכויות הנשים, שכן חינוך הוא דבר קריטי כדי לגרום לחברה לתמוך בזכויות אדם ובזכויות נשים. אך היא ציינה שהממשלה מתמודדת בהקשר זה עם מספר קשיים: “הממשלה נאבקת בקשיים מבפנים ומבחוץ. למערכת השבטית יש תפקיד עיקרי בשליטה על האנשים. במשך שנים לא ניתנה לחינוך החשיבות הנחוצה לו והוא היה מופקד בידי הממסד הדתי. וכך קרה שהמערכת משקיעה בדו-קיום, במחילה, בהדרכה דתית ובמסורת יותר מכל דבר אחר.”
מוסטפאזדה טוענת שבכל שנה מוגשות בכורדיסטן העירקית כ-11,000-10,000 תלונות על אלימות במשפחה. רוב התלונות נרשמות בעיירות ובכפרים, אך לא בערים, שכן אלה מתקדמות יותר בכיוון קוסמופוליטי. יחד עם זאת היא ציינה, שהמספרים הם ככל הנראה גבוהים יותר: “עלינו לקחת בחשבון שנשים המגישות תלונה על אלימות מבינות את אופי האלימות והן מודעות לעובדה שיהיו לכך השלכות. לכן אני חושבת שקיים פער גדול בין מה שקורה בפועל לבין כמות התלונות המוגשות.”
על פי מוסטפאזדה, מאז שהחלה המגפה קטן מספר הנשים שדיווחו על אלימות במשפחה בכורדיסטן העירקית, אולם היא איננה חושבת שזה דבר טוב: “בהתחשב בהשלכות הרעות של הקורונה על הכלכלה ועל החברה, רמת הסובלנות והסבלנות להתעללויות עלתה, מה שגרם לנשים רבות לא להגיש תלונות נגד בני משפחותיהן.”
