מאת רחל אברהם
בימים האחרונים פורסמו דיווחים בתקשורת כי טורקיה ואזרבייג’ן רוצות לשפר את יחסיהן עם ארמניה, ובכך לסיים עשרות שנות עוינות. בהתחשב במשבר החמור בארמניה בשל מגפת הקורונה והמצור שהטילה אזרבייג’ן על דרום המדינה, שגרמו בשנת 2020 להתכווצות הכלכלה המקומית ב-7.4%, מומלץ לארמניה לנצל את ההזדמנות ההיסטורית לפשרה מדינית ולא להיות שבויה בסכסוכי העבר.
בשנת 2013 שלח רג’פ טאיפ ארדואן, שהיה אז ראש ממשלת טורקיה, מכתב תנחומים ב-19 שפות שונות לתושבי ארמניה, בו הביע חרטה על “האירועים הטרגיים” של מלחמת העולם הראשונה. אך ארדואן חזר בו תוך זמן קצר ומכתב התנחומים שלו לא הוביל לפיוס המיוחל עם המדינה השכנה, מכיוון שארמניה המשיכה לשלוט בחבל קרבאך ושבעה מחוזות הסמוכים לו אותם כבשה מאזרבייג’ן בניגוד לחוק הבינלאומי, ועקרה מבתיהם קרוב למיליון אזרחים אזרבייג’נים.
אולם לאחר סיומה של מלחמת קרבאך השנייה, בנובמבר 2020, הוסר אותו מכשול לפיוס. אזרבייג’ן החזירה לעצמה חלק מקרבאך ושבעת המחוזות הסמוכים שארבע החלטות מועצת הביטחון של האו”ם הכירו בהם כחלק מאזרבייג’ן. אזרבייג’ן וארמניה חתמו על הסכם הפסקת אש שאזרבייג’ן וטורקיה רוצות היום לשדרג להסכם שלום בר קיימא בינן לבין ארמניה.
לרוע המזל, קבוצת הלובי הארמנית ANCA (הוועד הלאומי הארמני של אמריקה) מעדיפה שלא לנצל את ההזדמנות ההיסטורית הזו לשלום. היא פרסמה לא מכבר הודעה לעיתונות שקראה לממשל ביידן “לגנות את התוקפנות של אזרבייג’ן, לעצור את כל הסיוע הצבאי של ארה”ב לבאקו, ולאכוף סנקציות נגד נשיא אזרבייג’ן אילהם אלייב וחברי ממשלתו כחלק מאיפוס מדיניות ארה”ב כלפי הארמנים, תושבי ארטסח (שמו הארמני של חבל נגורנו-קרבאך), ואזור הקווקז כולו”.
מכתב בסגנון משתלהב ששלח יו”ר ה-ANCA, ראפי המפריאן, לנשיא ביידן, ואשר הנשיא שיתף עם ועדות החוץ והבטחון של הסנאט ובית הנבחרים, סתר את תהליך השלום וקרא לממשל ביידן “להתנגד לניסיונותיה של טורקיה לנרמל את הקשרים הדו-צדדיים על חשבון עצמאות ארטסח ועשיית צדק לשואה הארמנית”.
המדיניות לה מטיף המפריאן, עורך ועיתונאי ארמני-אמריקאי החי במסצ’וסטס, היא איוולת גמורה בהתחשב בעובדה שדו”ח הערכת בטחון תזונתי וּפְגִיעוּת בארמניה מה-13 בדצמבר השנה גילה כי 21.4% ממשקי הבית בארמניה משוללים ביטחון תזונתי, ו-56.4% נוספים ממשקי הבית שנסקרו נהנים מביטחון תזונתי שולי בלבד, כלומר למעלה ממחצית אוכלוסיית ארמניה עלולה לסבול חרפת רעב במקרה של משבר. רק כחמישית (22.1%) מתוך משקי הבית בארמניה נהנים מביטחון תזונתי.
ביטחון תזונתי (באנגלית: Food security) הוא מונח המתאר מצב שבו משק בית או פרט מקבל גישה ישירה ויום יומית למזון בכמות ובאיכות העונות על צרכיו הבסיסיים. לעומת זאת, חוסר בביטחון תזונתי הוא מצב שבו למשק בית או אדם אין גישה ישירה או יום יומית למזון.
המפריאן, החי בשובע באמריקה הרחוקה, נלחם על עצמאות מחוז ארטסח ועל ההכרה בעוולות של 1915, ומתעלם מהעובדה שמרבית בני עמו הארמנים מזי רעב היום.
לעם הארמני יש אינטרס עליון בחתימה על חוזה שלום עם אזרבייג’ן וטורקיה, כדי שממשלת ארמניה תוכל להפסיק לעסוק בסכסוכים צבאיים ומדיניים ותתמקד במקום זאת בנושאים דחופים יותר, כמו הצרות הכלכליות של ארמניה, חוסר הביטחון התזונתי של תושביה, וכיצד להתמודד עם וריאנט האומיקרון של מגפת הקורונה. היום קשה לתאר שארמניה תצליח לשקם את עצמה כאשר אחוזים כה נכבדים מאוכלוסייתה מזי רעב.
אין ספק שסבלות הארמנים במלחמת העולם הראשונה היו טרגיים, אבל זה קרה לפני למעלה ממאה שנה ואיש לא נותר מאז. לעומת זאת, בארמניה חיים היום קרוב לשלושה מיליון בני אדם שעתידם מוטל בספק אם מנהיגיהם בארמניה ובתפוצות לא ייגמלו מהנבירה בעבר ויתחילו לדאוג לעתיד.
אנו הישראלים חבים את עצם קיומנו ליכולתם של מנהיגינו לכבד את העבר מבלי להיות שבויים בו. הארמנים יכולים ללמוד מישראל, ולנצל את ההזדמנות ההיסטורית שניתנה להם על ידי אזרבייג’ן וטורקיה כדי שגם אומתם תוכל לשגשג בעתיד.
