מאת רחל אברהם
לפני כמה ימים דווחה סוכנות הידיעות האזרבייג’נית איי.פי.איי. כי צעיר אזרבייג’ני בשם וקיל עבדולייב נורה בראשו בנובוסיבירסק על ידי שוטר רוסי בשם אלכסנדר גוּסֶב.
מותו של עבדולייב הזכיר לאזרבייג’נים את מותו של ג’ורג’ פלויד, הגבר האפרו-אמריקאי שנהרג באכזריות ע”י שוטר במינאפוליס שבמינסוטה ב-25 במאי, 2020. על פניהם נראה כי בשני המקרים היו לשנאת זרים וגזענות השפעה לא מבוטלת על השימוש הקיצוני בכוח בלתי פרופורציונאלי לטיפול בפשעים פחותי ערך.
סקר שנערך לאחרונה על ידי מרכז לֶבַדָהּ, ארגון רוסי לא-ממשלתי לסקרים ומחקר סוציולוגי עצמאי, הראה כי שנאת הזרים נמצאת בעלייה ברוסיה מאז 2017.
שבעים ואחד אחוזים מהנשאלים אמרו כי הם תומכים בסיסמה הלאומנית “רוסיה לרוסים”, ורואים
בצוענים, סינים, וייטנאמים, בני מרכז אסיה וצפון קווקז, יהודים, ואפילו אוקראינים מיעוטים אתניים נחותים.
בשנת 2017 “רק” 54 אחוזים מהנשאלים באותו סקר הודו ברחשי שנאה לזרים.
בארצות הברית, רוצחו של ג’ורג’ פלויד לפחות הובא לדין. במקרה של עבדולייב שוחרר הרוצח ממעצר ומריה בוטינה, מועמדת בבחירות לדומא––הפרלמנט הרוסי, הזכורה מפרשת המעורבות הרוסית בבחירות 2016 בארה”ב (היא בילתה חמישה חודשים בכלא אמריקאי וגורשה בחזרה לרוסיה), העניקה לגוּסֶב פרס על שירותו לאומה.
התנהגות כזו מצד פוליטיקאית רוסית לא צריכה להפתיע. הקונגרס היהודי הרוסי טען השנה כי חלק נכבד מהאוכלוסייה הרוסית עדיין תומך בסיסמאות כמו “רוסיה לרוסים” ו”הפסיקו להאכיל את הקווקזים”, המבטאות את רחשי שנאת הזרים והגזענות של בני העם הרוסי.
עבדולפז בהדורי, הפעיל ברשת המקצועית של נוער הפזורה האזרבייג’ני, סבור כי שנאת זרים וגזענות משפיעים היום על מדיניות רוסיה כלפי אזרבייג’ן: “הרוסים למעשה יצרו את המתיחות ביטן שתי המדינות כדי להקשות על אזרבייג’ן מבלי שיעמידו צבא על גבולה. וזה רק יימשך, כי המתיחות הזאת מהווה תירוץ לרוסים לבסס את נוכחותם הצבאית גם בארמניה וגם באזרבייג’ן”.
רוסיה איננה האומה היחידה המפגינה חוסר סובלנות כלפי האזרבייג’נים. רגשות אנטי-אזרבייג’נים קיימים גם בארצות הברית, צרפת ומדינות מערביות אחרות. גּוּנֶל סָפָרוֹבָה מאוניברסיטת ורסאי סנט קוונטין בורסאי, טוענת כי “התקשורת הצרפתית נשלטת על ידי התפוצה הארמנית שעד היום יש לה יחס מוטה כלפי אזרבייג’ן. למרות החוק הבינלאומי, הרשויות בצרפת עדיין מאשימות את אזרבייג’ן באחריות לסכסוך עם ארמניה”.
עלי אַסְגְרָלִי, מרצה להנדסה אזרחית באוניברסיטת מזאנדארן באיראן, מאשר: “צרפת אינה ניטרלית או אובייקטיבית. צרפת היא שותפה אסטרטגית של ארמניה ותמכה בה במהלך המלחמה באזור נגורנו-קרבאך. זה טרגי ומצער כי הצרפתים היו חלק מקבוצת מינסק מאז הקמתה. גם רוסיה לא הייתה מעולם ניטרלית או אובייקטיבית בסכסוך, שכן הם קיבלו בסיסים לצבאם בארמניה. לכן זה לא הגיוני לצפות מהם שיפתרו את הסכסוך בין שתי המדינות השכנות”.
האזרבייג’נים כבר מזמן לא סומכים על קבוצת מינסק של הועידה לביטחון ושיתוף פעולה באירופה (CSCE), המנוהלת במשותף על ידי רוסיה, צרפת וארצות הברית. בשלושת המדינות יש תפוצות ארמניות גדולות, ורוסיה היא בעלת ברית אסטרטגית של ארמניה, מה שלטענת אזרבייג’ן גורם לה להעדיף את הצד הארמני בסכסוך. אזרבייג’נים רבים מאשימים את קבוצת מינסק בכך שפעילותה לא יעילה ולא הוגנת. כלי תקשורת אזרבייג’נים האשימו את יושבי הראש של הוועידה ולדימיר קזימירוב מרוסיה וז’אק פור מצרפת כי הפגינו הגינות רק כשפעלו כמתווכים בסכסוך, אך זמן קצר לאחר שפרשו מתפקידם הפכו ל”חברים הכי טובים של ארמניה”.
הרחשים הגזעניים משפיעים לא רק על מדיניות החוץ של רוסיה וצרפת, אלא גם על חייהם של בני הפזורה האזרבייג’נית במדינות אלה. בעתירה שנכתבה על ידי קבוצה של בני הפזורה נאמר: “אנו רואים בהצהרת המועמדת בוטינה גורם להנחלת שנאת זרים וחוסר סובלנות במדינה ידידותית שאנו מכבדים את המסורות, השפות והתרבויות שלה”.
העיתונאי קן קקיזם טען במאמרו “גזענות ברוסיה והשפעתה על בני הקווקז” כי “כיום רוסיה היא אחת המדינות המושפעות באופן בוטה ביותר מתחושות ותנועות גזעניות. במדינה זו יש לימין הרדיקלי בסיס חברתי נרחב כאשר במפלגת השלטון ובישויות פוליטיות אחרות קיימות דוגמאות רבות של לאומנות קיצונית. תושבי רוסיה ממוצא קווקזי היו תמיד הקבוצה האתנית שהושפעה בצורה השלילית ביותר מרחשים כאלה”.
על פי אותו מאמר, “המהגרים הקווקזים, כמו גם הקווקזים הצפוניים שכבר מחזיקים באזרחות רוסית, היו מטרה להתקפות רבות ואלימות במיוחד מתחילת שנות האלפיים. במקביל, הגזענות הגואה ברוסיה מחזקת את הציפיות מהממשלה שתנקוט במדיניות אימפריאליסטית פעילה יותר, וקבוצות גזעניות דורשות ממוסקבה שתגן על זכויות הרוסים החיים ברפובליקות הסובייטיות לשעבר. יתר על כן, קבוצות גזעניות אלה מהוות כוח לחימה נוסף בעימותים בין רוסיה לאותן רפובליקות ובמובן זה מוסיפות מימד שלילי משמעותי ליחסים בין המדינות באזור כולו”.
בעקבות רצח וקיל עבדולייב ע”י שוטר רוסי פרסמו אזרחים אזרבייג’נים עתירה שהכריזה כי אסור לעבור לסדר היום על רגשות הגזענות ברוסיה שעלו לצעיר האזרבייג’ני בחייו, וקראו לנשיא ולדימיר פוטין לפעול לענישת הרוצח:
“יותר מעשרה מיליון בני אדם חיים במדינתנו, בני קבוצות אתניות, תרבותיות ולאומיות שונות, וכולנו היום מחכים להחלטתך. אנו מאמינים כי מן הצדק להעניש את המעורבים בפרשה המסואבת של רצח עבדולייב”, נכתב בעתירה.
