חגיגות נורוז במרכז הקהילתי “בית ישראל” בנתניה

מאת: רייצ’ל אברהם

השבוע נערכה חגיגת נורוז לנשים בלבד במרכז הקהילתי ובית הכנסת המסורתי “בית ישראל” בנתניה, ישראל. את החגיגה ארגן המרכז הכלכלי לשלום יחד עם מרכז התרבות האזרי אזי”ז, להקת המחול הישראלית לנשים בלבד של רלי אבמן ולהקת המחול הקווקזית של זיווה אמארוב. במהלך החגיגה התנוססו בגאווה דגלי אזרבייג’ן וישראל וכן נערך שולחן נורוז מסורתי, כשעליו הונחו סמאני ומאפים אזריים שונים.

גם פירות טריים הוגשו לנוכחות באירוע, יחד עם אגוזים, פירות יבשים, אורז, עלי גפן ממולאים, יין אזרי, יין ישראלי, בירה וכן מאכלים וממתקים מזרח תיכוניים נוספים. במהלך האירוע קיבלו המשתתפות מגזינים על אודות אזרבייג’ן וכן הן צפו בהופעות של ריקוד עם ישראלי ושל ריקוד עם אזרי עם לבוש מסורתי.

במהלך האירוע נשאתי נאום ובו הסברתי לקהל הישראלי מהו נורוז: “נורוז הוא ראש השנה של העם האזרי. בחג מציינים את קץ החורף ואת תחילתו של האביב. במקור החלו לחגוג את החג במחוז אורמייה שבאזרבייג’ן האירנית, אך יש לו שורשים עוד משנת 505 לפנה”ס. תושבי אזרבייג’ן מתכוננים לחג חודש מראש. הם שותלים עצים, מנקים את בתיהם, צובעים ביצים ומכינים בגדים מיוחדים. כל יום שלישי שלפני נורוז מוקדש ליסוד אחר: מים, אש, אדמה ורוח”.

המשכתי: “בכל יום שלישי שלפני הנורוז מדליקים מדורות. ביום שלישי האחרון שלפני החג נהוג לדלג מעל המדורות שבע פעמים. לבסוף, מוציאים הילדים את האפר הרחק מהבית על מנת להסיר מעליהם את המזל הרע. כמו-כן, נהוג גם לקפוץ מעל מים על מנת לשטוף את החטאים של השנה שעברה. יום לפני החג עולים האזרים לקברי יקיריהם ולאחר מכן עורכים סעודה מסורתית.”
“ביום החג עצמו אנשים מבקרים את משפחותיהם ונותנים מתנות לילדים, אשר משחקים בביצים צבועות. כמו-כן, מתקיימים הופעות, שירה וריקודים רבים”, סיפרתי בנאומי. “על שולחן החג מונחת קערה ועליה שבעה סוגים של מאכלים המתחילים באות ס’. גם ביצים צבועות ונרות ניתן למצוא על השולחן. הנורוז מוזכר רבות גם בספרות. המשמעות של המילה ‘נורוז’ היא ‘יום חדש’. באגדות הזורואסטריות העתיקות מסמל החג את ניצחונם של האור והאמת על כוחות הרשע.”

הדגשתי: “יש קווי דמיון רבים בין הנורוז לביו המסורת היהודית. אתם אולי לא יודעים זאת, אבל חג הפסח הוא ‘ראש השנה השני’ של היהודים. בעולם העתיק צוינה השנה החדשה באביב, ולא בדצמבר כפי שקורה היום. גם בתרבויות עתיקות בעירק נהגו לחגוג את הנורוז. בתור יהודים שאלנו מהם כמה מהמנהגים: בט”ו בשבט אנו שותלים עצים ומתחילים לנקות את הבית לפסח. בפורים אנו חוגגים את אותו הרעיון – את ניצחונם של הכוחות הטובים שבראשם אסתר ומרדכי על כוחות הרשע שבראשם המן. גם אנחנו שרים, רוקדים ומקיימים הופעות, בדיוק כמו בנורוז.”
לסיכום, סיפרתי כי “גם בליל הסדר יש ביצים, בדיוק כמו בנורוז. למעשה, יהודי יוון אף צובעים את הביצים בצהוב. גם אנחנו מדליקים נרות ונוטלים ידיים בליל הסדר, כמו בנורוז. גם אצלנו יש קערת חג הדומה לקערת הנורוז. יתרה מכך, אינני יודעת כמה מרוקאים נמצאים כאן, אבל בעלי הוא מרוקאי וסבתו ערכה במרוקו שולחן לכבוד המימונה, אשר היה דומה להפליא לשולחן החג של הנורוז: עם קערה, ביצים צבועות וכו’. היום הם כבר לא עושים זאת, אולם בעבר, בשורשים, זה היה קיים. הם היו עושים זאת משום שהמימונה נחוגה בסוף חג הפסח, ראש השנה של העולם העתיק. וזוהי גם הסיבה שבגינה חוגגים באזרבייג’ן את הנורוז.”

אחרי שסיימתי הציגה את עצמה זיווה אמארוב ואמרה: “שלום בנות, אני מאוד שמחה להיות כאן. באתי הנה כדי לחגוג את החג האזרי נורוז. אינני אזרית. הגעתי מאזור אחר של הקווקז. אני מצפון הקווקז. עליתי לישראל כשהייתי בת שלוש, אך דאגנו לשמור על המסורת בבית, עם המוזיקה והריקודים. התרבות לעולם תישאר עימנו. לצערי, את השפה לא שימרנו. אנו מדברים בבית רק ברוסית או בעברית. אך ככל שאנו יכולים, אנו שומרים על התרבות ועל המסורת. אני חושבת שזה דבר חשוב מאוד.”

אמארוב ציינה: “אני מלמדת כאן בכל יום שלישי ריקודים קווקזיים. אני מלמדת נשים, גברים ואף ילדים. היום אני אציג בפניכן ואז אלמד אתכן שני ריקודים אזריים. אתן תרקודנה יחד איתי.” בהמשך בירכה את כולם יאנה סלמאן, יו”ר אזי”ז, בברכת חג שמח ואמרה: ” שניפגש רק בשמחות. אני מאחלת לכן שלום, אושר והצלחה. תודה רבה לכן.”

לאחר האירוע סיפרה סלמאן בריאיון בלעדי: “בארגון שלי אזי”ז יש חברים מהקהילה האזרית בישראל אשר עובדים על קידום היחסים בין אזרבייג’ן לישראל. משמעות המילה ‘אזיז’ באזרית היא ‘יקר’. הארגון שלנו נוסד בשנת 2007. זה אומר שבאפריל נחגוג את יום השנה ה-15. במהלך השנים הללו פרסמנו את אזרבייג’ן בישראל, משום שבישראל לא מכירים כל כך את אזרבייג’ן. אזרבייג’ן לא הייתה מדינה עצמאית עד 1991, ולכן הישראלים לא יודעים הרבה על אזרבייג’ן.”

בתחילת הערב רבות מהרקדניות בלהקת המחול הישראלית ניגשו אליי ושאלו אותי מה זה נורוז ומה הקשר שלי לאזרבייג’ן. הן נראו מבולבלות ואבודות. אולם כשהסתיימה מסיבת הנורוז כולן התאהבו בנורוז ובאזרבייג’ן. כמעט כל האוכל האזרי והיין חוסלו ורוב המגזינים על אזרבייג’ן בעברית נלקחו. כמה מהבנות ניגשו אליי לאחר מכן וסיפרו שהן לא ידעו שהרבה ממנהגי הנורוז דומים למנהגים ביהדות. זה מייצג את התגובה הישראלית הטיפוסית לכל דבר שקשור באזרבייג’ן. הם אינם עוינים את אזרבייג’ן, פשוט הרבה מהם לא מכירים אותה.

אולם סלמאן עובדת קשה על מנת לשנות את המצב. היא ציינה כי “במשך 15 שנה עשינו עבודה רבה כדי שהישראלים ילמדו על התרבות של אזרבייג’ן, על ההיסטוריה של אזרבייג’ן ועל הגיאופוליטיקה באזרבייג’ן – מה קרה בעבר ומה קורה כעת. קיימנו אירועים רבים לצורך כך. שלחנו כתבים לאזרבייג’ן כדי שהם יוכלו ללמוד על התרבות, על ההיסטוריה ועל כל דבר שקשור לאזרים. גם שלחנו לשם עובדי עירייה ואנשים מרקעים שונים כדי שהם ילמדו על אזרבייג’ן. דאגנו לכך שיהיו ערים תאומות בין אזרבייג’ן וישראל. עפולה, למשל, היא עיר תאומה של מינגצ’ביר, קריית ביאליק היא עיר תאומה של אסמאעילייה, טירת הכרמל היא עיר תאומה של שמאחי ועוד. יש חמישה הסכמים של ערים תאומות.”

“אנו גם מראים את יופייה של אזרבייג’ן, כך שאנשים מישראל ירצו לנסוע לשם”, היא הוסיפה. אנחנו מארגנים קונצרטים, אנחנו שולחים מכאן אומנים לאזרבייג’ן ואף הבאנו הנה אומנים אזריים כדי שיוכלו ללמוד על התרבות הישראלית; גם הבאנו לכאן סופרים והדפסנו ספרים רבים כדי להביא למודעות את ההיסטוריה של אזרבייג’ן; ערכנו השקות לספרים הללו ושלחנו סופרים ישראליים לאזרבייג’ן; אנחנו גם עורכים חגיגות נורוז כפי שעשינו באזרבייג’ן, עם סמאני, ממתקים וכל הריקודים האזריים. אנו עורכים את חגיגות הנורוז האלה ברחבי ישראל. באזרבייג’ן חגגנו את הנורוז, את הפסחא ואת חג הפסח כולנו יחד. חגגנו יחד מבלי לעשות הבחנה בין האנשים, וזה מה שאנחנו עושים גם כאן. בנוסף, בכל שבוע אנו מקיימים ערב תרבות כדי שאנשים יוכלו להכיר את יהדות אזרבייג’ן ואת אזרבייג’ן באופן כללי. אפשר לדבר רבות על היחס האוהד של אזרבייג’ן כלפי היהודים. התייחסו ליהודים בצורה טובה.” לסיכום היא אמרה שהאירוע היה הצלחה אדירה והיא הודתה לי על אהבתי לאזרבייג’ן. גם רלי אבמן, המורה הישראלית למחול, אמרה כי “זה היה ערב נפלא ומוצלח מאוד.”