מאת רייצ’ל אברהם
לפני שנים אחדות ביקרתי בתחנת הרכבת הטורקית העות’מאנית שביפו לטובת פגישה. תחנת הרכבת העות’מאנית היא אבן דרך היסטורית מתקופה שחלפה, ובה נסיעה ברכבת לאורך המזרח התיכון הייתה אפשרית. זו הייתה התחנה הראשונה שהוקמה במזרח התיכון. בתקופה העות’מאנית רכבות היו נוסעות מיפו לירושלים ולאזורים נוספים באימפריה העות’מאנית לשעבר.
בתקופת העות’מאנית קו הרכבת המפורסם “חג’אז” חיבר בין העיר מַדינה שבערב הסעודית של ימינו ועד לדמשק; משם לחיפה, ומחיפה הוא התחבר למסילות רכבת אחרות בארץ ישראל של אותו הזמן. ואולם, מאז כינונה של מדינת ישראל ותחילתו של הסכסוך הישראלי-פלסטיני מסילות רכבת כאלה אינן קיימות עוד.
היום הנסיעות ברכבת מסתכמות רק בנסיעה מנהרייה שבצפון ועד דימונה שבדרום או לירושלים שבמזרח, זה הכול. אין רכבות לאילת או לקבר רחל בבית לחם, שלא נאמר לדמשק או לעיר מַדינה. קו הרכבת חוצה המזרח התיכון הוא, למעשה, קורבן של הסכסוך הישראלי-פלסטיני. לכן היום, כאשר מגיעים לראש פינה ניתן לראות שלטים שלפיהם העיר בירות אינה כה רחוקה, אולם לא ניתן לחצות את הגבול כדי להגיע לשם משום שיוניפי”ל וחיזבאללה חוסמים את הדרך.
כמו-כן, לא קיימות רכבות מישראל למצרים ולירדן, אף על פי שחתמנו על הסכם שלום עם שתי המדינות הללו. אין שום סיבה לכך שאי אפשר יהיה לנסוע למדינות אלה ברכבת, בעוד שכן ניתן לטוס אליהן או להיכנס לשם דרך הגבולות היבשתיים. הסיבה שהרכבות בישראל אינן מקושרות לאף אחת מהמדינות השכנות ניתקה אותנו משאר האזור. אך האם המצב עומד להשתנות?
איוב קרא, שכיהן בתור שר התקשורת, הלוויינות והסייבר תחת נתניהו, חזר לאחרונה מאבו דאבי, שם הוא פעל, על פי הדיווח, כדי שחברות ישראליות יוכלו לראשונה לקחת חלק בבורסה של אבו דאבי: “משמעות הדבר היא שהחברות יוכלו לעשות כסף הן באבו דאבי והן בישראל. הדבר חשוב מאוד עבור חברות שרוצות ליצור שווקים חדשים. השלטון באיחוד האמירויות הערביות ישקיע 10 מיליארד דולר בחברות ישראליות שיבצעו פעילות כלכלית באיחוד האמירויות.”
בשנה שעברה נטען בכתבה ב”גלובס” שהכסף ישמש לצורך השקעה בפרויקטים תשתיתיים, בעיקר בנמל באילת ובמסילת רכבת שתקשר בין אבו דאבי למדינת ישראל. בעוד שערב הסעודית וירדן הן עודן המכשול למימוש קו הרכבת, קרא ציין שמכשולים אלה הוסרו כעת באופן חלקי.
על פי קרא, “הסכמנו גם על קרונות רכבת שייסעו מאבו דאבי לישראל דרך היבשה, לא דרך הים. מכולות מהמזרח יוכלו להיכנס לאבו דאבי, משם הן ייסעו לירדן ומשם לחיפה. משמעות הדבר היא שאותה המכולה תיסע מדובאי לירדן ולישראל ואולי משם לטורקיה, לבולגריה או לרוסיה.”
בעיני קרא, זהו צעד היסטורי בהסכם השלום בין שתי המדינות, שכן מכולות יחלו לנוע ברכבת מאבו דאבי לישראל. כעת השאלה שנותרה היא, אם יום אחד ישראלים יוכלו לנסוע לאבו דאבי ברכבת, כפי שניתן היה לנסוע ברכבת ברחבי המזרח התיכון בתקופה העות’מאנית. רק הזמן יוכל לענות על כך, אולם נסיעת מכולות מאבו דאבי לישראל הוא התחלה טובה בכיוון הנכון.
