מאת: רייצ’ל אברהם
על פי כתבה של כורדיסטן-24, השפה הכורדית הוסרה באופן זמני מכל השלטים בעיר כירכוכ. כתוצאה מכך נותרו בשלטי העיר רק השפות הערבית והאנגלית, אף על פי שמבחינה היסטורית העיר היא כורדית. לאחר התנגדות של פוליטיקאים כורדיים מקומיים הוחזרה השפה הכורדית לשלטים.
בריאיון עם סירוואן מנסורי, כתב כורדי באזור מזרח התיכון, הוא ציין: “מאז ומתמיד נחשבה השפה לסמל התרבותי החשוב ביותר של כל עם. עבור הכורדים יש לשפה חשיבות רבה עוד יותר, משום שהם עם מפולג שאדמותיו נכבשו ע”י אחרים, כך שהשפה היא הדבר היחיד שנותר להם. לאורך ההיסטוריה נעשו מאמצים רבים להכחיד את השפה הכורדית, אולם עד כה הם לא צלחו.”
עוד הוא הוסיף: “לאחר שמשטר סדאם חוסיין נפל בשנת 2003 נכתב בפרק 1 סעיף 4 בחוקה העירקית שהשפות הרשמיות הן ערבית וכורדית. החוקה החדשה גם כללה את סעיף 104 המדגיש בצורה מפורשת כי העתיד של אזורים שנויים במחלוקת כדוגמת כירכוכ ייקבע באמצעות משאל עם. מעבר לכך שהממשלה העירקית לא פעלה עד כה על פי החוקה, היא גם כבשה את כירכוכ בגיבוי מיליציות אירניות על מנת ליטול מהכורדים את השליטה בעיר, עיר שנשלטה קודם לכן ע”י הממשלה האזורית של כורדיסטן.
מנסורי טוען שמעמד הכורדים באירן אף גרוע יותר מאשר בעירק, משום ששם השפה הרשמית היחידה היא פרסית: “אומנם על פי סעיפים 15 ו-19 בחוקה האירנית מותר ללמד וללמוד שפות אחרות בתי הספר, אך הדבר לא קורה בפועל. למידת השפה הכורדית בבתי הספר ובאוניברסיטאות אסורה, וילדים כורדיים מחויבים ללמוד בשפה הפרסית מגיל 6. אף על פי שהם כן מאפשרים לפרסם כמה ספרים ועיתונים בפרסית, הממשלה מצנזרת מאוד את התכנים של הספרים ושל העיתונים הללו.”
מנסורי הדגיש שישנם כמעט 15 מיליון כורדים המתגוררים באירן, אולם “אין להם זכות ללמד וללמוד את שפת אימם. צעירה כורדית בשם זהרה מוחמדי שלימדה ילדים כורדית במסגרת עבודתה בארגון “נוג’ין” נעצרה ונשפטה לחמש שנות מאסר. לאחרונה נחשף מסמך סודי שבו הממשלה הורתה לתת לחנויות, רחובות וכדומה שמות בפרסית בלבד.”
על פי מנסורי, “ממשלת אירן לא מעניקה תעודות זהות ותעודות לידה לילדים עם שמות כורדיים, כך שהורים נאלצים לעיתים קרובות לשנות את שמות ילדיהם לשמות פרסיים. האירנים מכירים אך ורק בזהות הפרסית, והם מחשיבים את כל שאר העמים באירן, כולל את הכורדים, לשבטים או לעמים סוג ב’. הם עושים הכול כדי למחוק שמות כורדיים מרחובות, מכבישים, משכונות ואף מהרים ומנהרות.”
על אף כל זאת טוען מנסורי, כי מי שמתייחס לכורדים בצורה הרעה ביותר הוא המשטר הסורי: “מצבם של הכורדים חמור אף יותר מכפי שהיה בעבר. ליותר ממיליון וחצי כורדים שם אין תעודות זהות ותעודות לידה. אסור להם לדבר כורדית בפומבי. הם לומדים בשפה הערבית בלבד. שמות הערים והעיירות שלהם שונו לשמות ערביים. קובאני, למשל, עיר בסוריה שיש לה חשיבות גדולה עבור הכורדים, הפכה לעין אלערב. אחרי שמלחמת האזרחים הפכה את האזור להיות חצי-אוטונמי, התנאים במקומות אלה השתפרו ושמות הערים והכפרים חזרו לשמותיהם הכורדיים המקוריים. אומנם משטר אסד ניסה מספר פעמים להחזיר לעצמו את השליטה על האזורים הכורדיים, אך המשטר אינו חזק מספיק כדי לעשות זאת.”
בשנת 2018 לוחמי ג’יהאד סוריים אכן הצליחו להשתלט על כמה אזורים כורדיים ומצבם של הכורדים באזורים אלה בכי רע. מאידך, באזורים שאינם נשלטים לא ע”י הבעת’ים הנאמנים לאסד ולא ע”י לוחמי הג’יהאד הסוריים “הכורדים זוכים למידה מסוימת של חופש ותנאיהם הולכים ומשתפרים”.
לסיכום ציין מנסורי כי “יש מי שעושה ככל יכולתו כדי למנוע מהכורדים ללמוד את שפת אמם, לדבר בה וללמד אותה. דרך השפה מנסים אותם האנשים לבטל את האתניות הכורדית שאותה מסמלת השפה. זוהי צורה של רצח עַם תרבותי שקהילת העמים חייבת להוקיע.”
